עקרונות טיפול ביתי בחולי דמנציה

שלושה עקרונות טיפול ביתי בחולי דמנציה

שלושה עקרונות טיפול ביתי בחולי דמנציה

מדי יום מגיעים אלינו, לבית האבות "נווה אורנים", משפחות שבוחרות בנו כבית טיפולי עבור יקיריהם שלקו בדמנציה. אנו פוגשים אותם לאחר ששלב ההתמודדות בבית כבר הסתיים: הנשים, הבעלים, הילדים ולעיתים הנכדים של החולים בדמנציה. ניתן לראות עד כמה הם צמאים לעזרה, להקלה, לידע ולהכוונה שיעזרו להם להתמודד עם מצבם של יקיריהם.

אגרסיה, צעקות, חרדות, חוסר מנוחה, שוטטות, חוסר עכבות מיניות והזיות (bentor et ai., 2013) הם התסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגים ההופכים את המחלה לאחד מן המצבים המעיקים והקשים ביותר לפרט ולבני משפחתו.

בזכות הניסיון הטיפולי שצברנו בשנים רבות של ניסיון עם תשושי נפש – חולי אלצהיימר ודמנציה, יש בידינו לתת לבני המשפחה תשובות ועצות משמעותיות שיסייעו גם בזמן טיפול בבית.

נדגיש כי אין בכוונתנו להמליץ או לעודד הכנסה של בן המשפחה הדמנטי לבית אבות כזה או אחר, שכן כל אחד יודע ומרגיש האם כלו כל הקיצין והאם נדרשת עזרה של צוות מקצועי ומסגרת חוץ ביתית. אין מקרה אחד דומה למשנהו, וכל בן משפחה יידע לבדו האם הגיע הרגע לקבל את ההחלטה.

יתרה מכך: אם יש לכם בן משפחה שלוקה בדמנציה ומתחיל להפגין התנהגויות מאתגרות כגון שוטטות, חזרה על כל שאלה, רצון לקום וללכת לעבודה (כי הוא כבר מאחר) או לאסוף את הילד הקטן שלו מהגן (הילד כבר בן 50) או לפגוש את אמא שלו (שהלכה לעולמה לפני שנים רבות), לקיים טקסים שחשובים לו אך לא במועד המתאים כגון קידוש באמצע השבוע או יום אחרי יום; אם אתם נתקלים באגרסיביות, סירוב להתקלח, חוסר שיתוף פעולה ועוד – זה עדיין לא אומר שצריך למהר לחפש סיוע במסגרת חוץ ביתית. ניתן לקיים טיפול ביתי בחולי דמנציה בעזרת הרבה סבלנות, אהבה, ויישום המלצות מבעלי ניסיון.

עקרונות מרכזיים בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות של חולי דמנציה

1. יצירתיות ואלתור

בן המשפחה מתנהג בצורה משונה? במקום להתנגד לו, נסו לזרום איתו. אם הוא מוציא את השיניים התותבות מפיו, נניח, ומנסה למקם אותם בכל מיני מקומות בבית, אפשר ביחד איתו לבחור מדף או מקום על המזנון, לגשת לשם ולהגיד: "זה יראה מקסים פה! מאד יפה. נניח את זה פה?" – ואחרי זמן קצר, לאחר שהנושא יישכח, תוכלו להחזיר את השיניים התותבות לקופסא המיועדת או לפיו.

2. מתן תוקף למציאות של החולה

מוחם של חולי דמנציה מתעתע, והם עשויים לחוות מציאות שונה. אל תנסו לסתור את המציאות כפי שהיא נתפסת בעיניהם, אלא נסו לחוות אותה ביחד איתם. כך למשל סיפרה לנו בת לקשישה שלוקה בדמנציה כי אמה החלה לערוך במוצ"ש שולחן לקראת קידוש. ניסיון לתקן את המציאות של הקשישה ("אמא, היום לא יום שישי. שישי היה אתמול") העלה חרס, ולכן נמליץ דווקא לזרום איתה, להוציא בקבוק תירוש או לשתות יחד כוס יין.

3. חקירת הנסיבות/מציאת הטריגר

חשוב לבחון מקרים פרטניים, בעיקר כאלה שחוזרים על עצמם, כדי לנסות לברר את הטריגרים שבעקבותיהם מופיעות ההתנהגויות המאתגרות. לדוגמה, אם אישה מסוימת נוהגת לפרוץ בצעקות בכל יום בשעה מסוימת, נמליץ לחקור ולבדוק מה עוד קורה באותו זמן. מה הטריגר לצעקות שלה? יכול להיות שהבית מתחיל להתמלא באנשים או להתרוקן, אולי זו שקיעתה של השמש, ואולי בשעה הזו עושים איזושהי פעולה שהחולה לא אוהבת, למשל החלפת טיטול, ריסוק האוכל בבלנדר וכו'.

עצות פרקטיות חשובות נוספות ומלוות בדוגמאות ניתן למצוא במאמר "לדבר עם חולי אלצהיימר ודמנציה".

לסיכום נדגיש שוב:

העקרונות הטיפוליים הללו נוצרו מתוך הניסיון הטיפולי שלנו ושל צוות נווה אורנים, ומתאימים הן בהקשר של טיפול בבית אבות והן בהקשר של טיפול ביתי בחולי דמנציה. סבלנות, הקשבה והכלה הן אלמנטים משותפים לשלושת העקרונות ונמצאים גם בבסיס התפיסה הטיפולית בחולי דמנציה, ובעזרתן ניתן להקל על ההתמודדות המורכבת של החולים עצמם ושל בני משפחותיהם.

Leave a Comment