בנעלי הזולת: פעילות חווייתית בתיכון קמפוס פרס בחולון

בנעלי הזולת: פעילות חווייתית בתיכון קמפוס פרס בחולון

ביום שני, 10/5/21, ביקרנו בתיכון קמפוס פרס בחולון: חסן עווידה, מנהל שירות ריפוי בעיסוק בבית אבות נווה אורנים, ואני, כרמית לוי, סגנית מנהלת הבית (ומרפאה בעיסוק בעצמי).

המטרה: להעביר לתיכוניסטים בכיתה י׳ במגמת מדעים חוויה בשם ״בנעלי הזולת״.

היה זה במסגרת חודש "קשישים", בו למדו התיכוניסטים שורה של נושאים הקשורים בגיל השלישי. בין היתר הם למדו על חשיבות התקשורת עם בני הגיל השלישי ועל מחלות שמאפיינות את הזיקנה. בנוסף, רצינו שהנערים והנערות יחוו את מה קשישים עם דמנציה ואלצהיימר חווים. כך, חשבנו, הם יבינו טוב יותר את המחלה ואת העולם שלהם.

זה היה יום עמוס. מצד אחד יום ירושלים, מצד שני יום התפילות החשובות ביותר של הרמדאן בהר הבית. חסן היה טרוד בארגון אוטובוס מטייבה לתפילה בירושלים, ואם זה לא מספיק – החמאס איים להתחיל להפציץ בשעה 21:00.

ובכל זאת, החלטנו לא לבטל והתייצבנו כפי שנקבע ב-14:30 בתיכון בחולון. התלמידים והתלמידות, יחד עם המורה מאיה מירוז שארגנה את כל הפעילות – כבר חיכו לנו בהתרגשות וציפייה. חסן ואני הקמנו את החדר להתנסות, ואז הם התחילו להגיע אלינו, זוגות-זוגות.

כשהחושים בוגדים, הבלבול והחרדה משתלטים

לפני הכניסה לחדר ציידנו את הזוג באביזרים שיעזרו להם לדמות קשיים פיזיים שאופייניים לבני ובנות הגיל השלישי: קשיים בראייה כמו קטרקט וגלאוקומה; קשיים בשמיעה; ירידה במוטוריקה העדינה ובתחושה בידיים; כאבי מפרקים והרדמות של עצבים ברגליים. כך הם נכנסו לחדר כדי לבצע משימות פשוטות-לכאורה: למצוא 6 זוגות גרביים ולזווג אותם, לקפל רק מגבות, ללבוש סוודר לבן, לערוך שולחן ל-4 אנשים, לכתוב מכתב למשפחה ועוד.

אבל אז גם גילו שכאשר החושים שלך בוגדים בך, הבלבול והחרדה משתלטים. היה קשה לתלמידים להבין מה עליהם לעשות. הם ניסו לתקשר, כמעט ללא הצלחה, עם מי שנמצא בחדר. יכולנו ממש להבחין ב"התנהגויות" שרואים אצל חולי דמנציה ואלצהיימר. לדוגמה, להתחיל לדבר לעצמך ולהגיד בקול דברים שאינם מובנים לך: "לערוך שולחן? איפה השולחן? לכמה אנשים לערוך?"

עיבוד חוויית הצעידה בנעלי הזולת

החוויה הייתה מסעירה ומפתיעה, הן עבור התלמידים והן עבורנו. כל כך הופתענו מעוצמתה, שלמרות השעה המאוחרת חסן התעקש להמשיך לעבד איתם את כל הרגשות והתחושות שצפו בעקבות ההתנסות. למרות הפקקים הארוכים שמחכים לו, והאיחור הבלתי נמנע לטייבה ולאוטובוס שארגן לתפילה – חסן נשאר עוד ועוד כדי לענות לכל השאלות ולמצות את ההזדמנות ואת החוויה.

התלמידים היו מקסימים ומרוגשים. הם שאלו שאלות ושיתפו מעצמם. יכולנו להבין יחד כמה חשובים לקשישים תקשורת ומגע, ומה הם עצמם יכולים לעשות בשביל הסבא והסבתא הפרטיים שלהם.

בנעלי הזולת: פעילות חווייתית בתיכון קמפוס פרס בחולון עיבוד החוויה

תודות

תודה לכם תלמידים מקסימים שקיבלתם את חסן ואותי בכזו סקרנות ושמחה.

תודה גם למורה המיוחדת מאיה מירוז שארגנה את הפעילות.

ותודה לך, חסן, שנשארת איתי עד הסוף. אני מודה לך על כך שלא היית מסוגל לצאת לדרך ולעזוב את התלמידים ככה, בלי עיבוד מלא של החוויה. 

תודה שאתה כזה איש מקצוע מעולה, וחבר שאפשר לסמוך עליו.

תודה שאתה איש של שלום.

– כרמית לוי,
מרפאה בעיסוק וסגנית מנהלת בית אבות נווה אורנים.

 

תמונות נוספות ניתן למצוא בפייסבוק של נווה אורנים בקישור הזה.

Leave a Comment