מה ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה?

אלצהיימר ודימנציה

 מה זה אלצהיימר ומה זו דמנציה?

 מחלת אלצהיימר ומחלות דמנציה אחרות הן מחלות ניווניות שפוגעות במוח ומתבטאות בהידרדרות קוגניטיבית ותפקודית, מתמשכת ובלתי הפיכה והן אחד מגורמי המוגבלות העיקריים בקרב זקנים (OECD, 2012).

 

תסמיני המחלה הראשוניים הם אובדן זיכרון ופגיעה ביכולת החשיבה וההתמצאות ואיבוד הדרגתי של היכולת לבצע פעילויות יום-יומיות ולתקשר עם הסביבה.

אלצהימר
אלצהימר

עם התקדמות המחלה, מתרבים החסכים בתפקוד המוטורי, בתפקוד הקוגניטיבי, בהתנהגות ובתקשורת. התסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגים הנפוצים כוללים אגרסיה, צעקות, הזיות, חרדות, חוסר מנוחה, שוטטות (wandering), חוסר עכבות מיניות והזיות. המחלה נחשבת לאחד מן המצבים המעיקים והקשים ביותר לפרט ולבני משפחתו.

 

מחלת האלצהיימר היא הגורם העיקרי לדמנציה

שישים עד שמונים אחוזים מכלל מקרי הדמנציה נגרמים עקב המחלה. שאר המקרים נגרמים עקב מחלות דמנציה אחרות:

  • דמנציה וסקולרית – נזק לכלי הדם במח. נגרמת כאשר אזורים מהמוח, האחראיים על ארגון הזיכרון והאינטליגנציה נפגעים כתוצאה מאירוע מוחי. זוהי צורת הדמנציה הנפוצה ביותר אחרי מחלת האלצהיימר.
  • דמנציה של גופי לואי (DLB -Lewy Body Dementia )
  • דמנציה של האונה הקדמית (FTD) –  אצל חולים בעלי דמנציה של האונה הקדמית מתרחשים שינויים באישיות, הפרעות רגשיות, וביטול של עכבות בהתנהגות ובדיבור.
  • מחלת קרויצפלד-יקוב
  • דמנציה תת-קורטיקלית כולל מחלות פרקינסון והנטינגטון
  • גורמים אחרים לדמנציה – דמנציה עלולה להיגרם ממצבים שונים כמו אלכוהוליזם, מיימת הראש (הידרוצפלוס) וסרטן. ישנם מקרים של הופעת דמנציה גם בקרב חולי איידס.

נתונים סטטיסטיים:

אף שהמחלה קשורה לגיל מתקדם, אין היא מהלך נורמלי של ההזדקנות. מחלת אלצהיימר פוגעת בדרך כלל באנשים בני 65+, אך היא יכולה להתפתח גם בקרב אנשים צעירים יותר.

מספר הקשישים בישראל הלוקים בירידה קוגניטיבית משמעותית ובדמנציה בשנת 2010

נאמד בכ-149,000 איש. בד בבד עם העלייה הצפויה במספר הכולל של הקשישים בישראל, המספר צפוי לעלות ל: כ-210,000 איש בשנת 2020, כ-290,000 איש בשנת 2030, ולכ-349,000 איש בשנת 2035.

(הנתונים ממשרד הבריאות מתוך "התוכנית הלאומית להתמודדות עם אלצהיימר ודמנציות אחרות", אוקטובר 2013)

 

האבחנה לדמנציה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

אמנזיה- ירידה בזיכרון, בעיקר לטווח הקצר. לפעמים אחד מהסימפטומים הראשונים הם ששואלים אותה שאלה שוב ושוב, מטלפנים שוב ולא זוכרים שהתקשרו כבר.

ובנוסף אחד מהשיבושים הבאים:

  1. אפאזיה – הפרעה בתפקודי שפה כמו שיום, שליפת מילים.
  2. אפרקסיה – פגיעה ביכולת לבצע פעולות מוטוריות למרות שהתפקוד המוטורי תקין. מסוגל להזיז את היד או הרגל אך לא מסוגל לבצע פעולות יומיומיות.
  3. אגנוזיה – פגיעה ביכולת להכיר או לזהות אובייקטים (כגון חפצי יום יום) למרות שהתפקודים התחושתיים תקינים. לעיתים לא יזהו אנשים קרובים או את עצמם.
  4. פגיעה בתפקוד ביצועי ((executive functions – חשיבה מופשטת, תיכנון וארגון, ביצוע רציף של פעולות.

אין מאבחנים דמנציה אלה עם הפגיעה בקוגניציה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי או התעסוקתי ומשקפת ירידה משמעותית בהשוואה לרמת התפקוד הקודם של הפרט.

סימנים נוספים:

  1. שינויים אישיותיים – אישיות, התנהגות ותוקפנות.
  2. פרעות אפקטיביות – דיכאון (רק בהתחלה), מאניה ותגובת קטסטרופליות.
  1. הפרעות בתפיסה – הזיות, הלוצינציות, מחשבות שווא (אנשים גונבים דברים, ביתי איננו שלי, בת/בן זוגי הנו מתחזה, נטישה, בגידה)
  2. חרדה מאירועים שעתידים לבוא.
  3. שוטטות ללא מטרה. בדיקות חוזרות, מעקב תמידי אחרי האיש הנותן טיפול ((care giver , התעסקות חוזרת ונשנית במשק בית, הליכה חסרת מטרה, ניסיונות לעזוב את הבית.
  4.  אגיטציה, חוסר שקט מוטורי.
  5. דיס אינהיביציה – בכי, אופוריה, חוסר מעצורים.

 

שלבי מחלת הדמנציה

ישנן מספר חלוקות לשלביה השונים של מחלת האלצהיימר. החלוקה המלאכותית חשובה בשביל להבין את התפתחות המחלה ובשביל להתאים את הטיפול הנכון לכל חולה על פי יכולותיו בשלב בו הוא נמצא.

החלוקה מתייחסת להופעה ההדרגתית של התסמינים השונים, הקשורים קשר ישיר לתהליך הפגיעה בתאי העצב, אך חשוב להבין כי דמנציה משפיעה על כל אדם באורח שונה, על פי מאפייניו ואישיותו ועל פי התפתחות המחלה. מטבע הדברים לכל אחד ישנו קצב התפתחות אחר, ולא כל אחד חווה את כל הסימפטומים המוכרים.

כך, גם משך המחלה הוא בממוצע שמונה שנים, אך נע בין שלש שנים לעשרים שנה.

 

 

מחלת הדמנציה בחלוקה ל-4 שלבים

סיווג המחלה על פי Bergman (2009) ל-4 שלבים בהתייחסות להידרדרות בתפקוד הקוגניטיבי, המוטורי וההתנהגותי:

השלב המוקדם: התסמינים הנפוצים ביותר בשלב זה הם אובדן זיכרון, קשיי תקשורת, שינויים במצב הרוח ובהתנהגות. בשלב זה אנשים שומרים על רוב יכולותיהם התפקודיות וזקוקים לסיוע קל בלבד. מאחר שרבים מן הלוקים במחלה מודעים בדרך כלל לשינויים ביכולותיהם, הם יכולים לשתף את הסובבים אותם במה שהם חווים, ויכולים לסייע בתכנון הטיפול בהם בעתיד.

שלב הביניים: בשלב זה נצפית ירידה נוספת בזיכרון, ביכולת הקוגניטיבית ובתפקוד המוטורי, והחולים זקוקים לסיוע בחלק מן הפעולות היום-יומיות.

השלב המתקדם: בשלב זה החולים אינם מסוגלים לתקשר באופן מילולי ולטפל בעצמם. הם זקוקים לעזרה מלאה בכל שעות היממה בפעולות היום-יום וסובלים מאי-שליטה בסוגרים. מטרת הטיפול בשלב זה היא להמשיך ולתמוך בהם כדי לספק להם את איכות החיים הטובה ביותר האפשרית.

שלב סוף החיים: ככל שהחולים מתקרבים למוות, הנובע לרוב מסיבוכים משניים של המחלה, הטיפול בהם נועד בעיקר לספק נוחות ( (comfortבשלב זה חשוב להביא בחשבון לא רק את הצרכים הפיזיים של החולה, אלא גם את צרכיו הרגשיים והרוחניים.

 

 

מחלת הדמנציה בחלוקה ל-7 שלבים

חלוקה נפוצה נוספת מתבססת על שיטתו של ד"ר בארי רייסברג מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניו-יורק, ומתארת תסמינים בולטים שמאפיינים שבעה שלבים, משלב של תפקוד מלא ועד לפגיעה קוגניטיבית חמורה מאוד.


שלב 1: אין לקויות (תפקוד נורמאלי)

האדם לא חווה בעיות זיכרון, והן אינן מאובחנות גם בבדיקה אצל רופא.

 

שלב 2: פגיעה קוגניטיבית קלה מאוד
שלב זה מתאפיין בירידה מינורית ביותר ביכולות הקוגניטיביות, כפי שמאפיין פעמים רבות גם קשישים בריאים. יתכן שמדובר בשינויים טבעיים של הגיל, או בסימנים הראשונים של המחלה. בשלב זה מופיעות מעידות של הזיכרון, במיוחד בזכירת מילים מוכרות, שמות של חפצים, ומיקום של חפצים יומיומיים. בעיות אלו אינן ניכרות בזמן בדיקה רפואית או בעיני חברים, בני משפחה וחברים לעבודה.


שלב 3: פגיעה קוגניטיבית קלה

ניתן לאבחן שלב מוקדם של אלצהיימר בחלק מהאנשים עם הסימפטומים של שלב זה. אנשים מהסביבה הקרובה מתחילים לשים לב ללקויות שונות. בעיות עם הזיכרון או עם ריכוז הופכות להיות ניתנות למדידה.

האפיזודות של שכחה ופגיעה בזיכרון נעשות תכופות ובולטות יותר, החולים נוטים לשכוח שמות, לא מצליחים ללמוד שמות חדשים, מאבדים חפצים או לא זוכרים היכן הניחו אותם, מתקשים בתפקוד בחברה או בעבודה, מתקשים לקרוא ובאופן כללי מתקשים להתארגן ולתכנן מראש.

יש לציין, שאמנם סימפטומים אלה אופייניים ביותר למחלת האלצהיימר, אך עשויים להופיע גם במצבים קליניים שאינם אלצהיימר.

 

שלב 4: פגיעה קוגניטיבית מתונה (אלצהיימר קל)
שלב זה מתאפיין בירידה ברמת הידע וההתמצאות של החולה (למשל, הוא אינו זוכר אירועים שקרו לאחרונה). פגיעה ביכולת החשיבה המופשטת במשימות מורכבות, פגיעה ביכולת לתכנן פעילויות או לבצע פעולות קוגניטיביות מורכבות (גם כאלה שעשה בקלות בעבר, כמו ניהול חשבון בנק, ללכת לסופרמרקט או לארגן ארוחת ערב עם חברים). קושי בהיזכרות באירועים אישיים מהעבר, והחלשות גופנית. האדם מתחיל להיראות ביישן ושקט, במיוחד במצבים מאתגרים מבחינה מנטאלית או חברתית.

בשלב זה, אבחון רפואי ייסודי בדרך כלל יצליח לאבחן באופן מדויק למדי שמדובר בשלב ראשוני של מחלת האלצהיימר.

 

 

 

שלב 5: פגיעה קוגניטיבית בחומרה בינונית (אלצהיימר בינוני)
בשלב זה הירידה הקוגניטיבית של החולה נעשית בולטת ומשמעותית ומחייבת את החולה לקבל עזרה על מנת שיוכל לתפקד באופן סביר. החולה מתקשה לזכור פרטים בסיסיים וחשובים כגון כתובתו ומספר הטלפון שלו. מתקשה לזכור את שם ילדיו ובן/בת הזוג. יכול לחוש בלבול בנוגע למקום הימצאו, התאריך, היום בשבוע והעונה. היכולת לבצע פעולות מורכבות יורדת עוד יותר, ונפגעת היכולת להחליט ולהתאים את ההתנהגות לנורמות וכללים חברתיים. יחד עם זאת, החולים מסוגלים לדאוג לצרכיהם הבסיסיים ועם מעט עזרה בפעילויות היומיום יכולים להסתדר.

שלב 6: פגיעה קוגניטיבית חמורה (אלצהיימר בינוני)

התפקוד הקוגניטיבי ממשיך לרדת והצורך בעזרה עולה. המודעות של החולים לאירועים בסביבתם מצטמצמת, הם שוכחים עוד ועוד אירועים משמעותיים מהעבר, הם עשויים לשכוח פנים ושמות של אנשים מוכרים ואהובים וזקוקים לעזרה נרחבת עם פעילויות יומיומיות ושגרתיות כמו לבוש ואכילה (נראה טעויות כגון ללבוש פיג'מה מעל הבגדים או ללבוש חזייה דרך הרגליים) וצורך בעזרה בשירותים.

בנוסף, בשלב זה החולים מתקשים לישון, מתחילים לאבד שליטה על הסוגרים, מתחילים להיות חשדניים יותר, לסבול ממחשבות שווא, מהזיות ומהתנהגויות כפייתיות. שינויים משמעותיים באישיות עשויים להתחיל להופיע. כמו כן, בשלב זה רבים מהחולים נוטים  לשוטט, כאשר הם שוכחים מהר מאוד את מטרת היציאה ועשויים ללכת לאיבוד לסכן את עצמם.

 

שלב 7: פגיעה קוגניטיבית חמורה מאוד (אלצהיימר קשה)
זהו השלב האחרון של המחלה, כאשר האדם שוכח כמעט הכל, אינו מזהה את קרוביו, מאבד את היכולת להגיב לסביבתו, לדבר ולבסוף, לשלוט בתנועותיו. לעתים קרובות האדם מאבד את יכולתו לומר דברים ברורים, אם כי מדי פעם הוא מבטא מלים או ביטויי בצורה ברורה. הוא זקוק לעזרה בכל דבר מכיוון שהשרירים והרפלקסים הופכים לבלתי גמישים- הוא אינו יכול להגיע בזמן לשירותים, מתקשה ללכת ולשבת ללא תמיכה, מתקשה להחזיק את הראש מורם ומופיע קושי גדול בבליעה. מצב זה בדרך כלל נמשך חודשים ספורים, אך לעיתים גם שנים ארוכות של חוסר יכולת תפקוד וצורך בסיעוד קבוע.

 

 

 

חשוב לנו שתדעו:

 

אנשים עם דמנציה מרגישים כאב

הם אולי לא מבינים את המשמעות אבל מרגישים ומגיבים בכעס ובפחד. כאבי שיניים, כאבי מפרקים ואפילו כאבים עזים משבר – לרב אינם מזוהים ולכן אינם מאובחנים בשל חוסר היכולת של האדם לדווח עליהם.

 

אנשים זקוקים לפרטיות ולכבוד

זה שאנשים עם דמנציה אינם מתלוננים, לא אומר שהם לא מרגישים כאשר פוגעים בכבודם ובפרטיותם.

לדוגמה: בזמן השירותים ובמקלחת, ובצורה שאנו מדברים אליהם.

כאשר אנו פוגעים בפרטיות ובכבוד של אנשים עם דמנציה, זה יבוא לידי ביטוי בעצבנות ובתסכול ויכול לעורר אי שקט פסיכו מוטורי ולהביא לחוסר שיתוף פעולה עם המטפלים.

 

כולנו זקוקים לתחושה פסיכולוגית של ביטחון

אנשים עם דמנציה חיים במקום שאינו מוכר להם ובתחושה מתמדת של אי-וודאות. הם לא יודעים מה זה המקום הזה, למה הם פה, לא מזהים את הפרצופים שסביבם והם רוצים ללכת הביתה.

זמן הלילה יכול להיות מאד טראומתי  (תסמונת השמש היורדת), ריבוי ותחלופת מטפלים, מטפל שאינו מציג את עצמו ולא מסביר מה הוא עומד לעשות – כל אלו מגבירים את תחושת הסכנה וחוסר הביטחון וגוררים תגובות של אגרסיה והתנגדות

 

צורך בתקשורת ובמגע אנושי

הצורך בקשר אנושי הוא קריטי לתחושת הרווחה האישית ותחושת הביטחון אצל בני אדם.

אנשים צריכים להרגיש שייכים ואהודים, ורצויים ושהם חשובים לנו. הם זקוקים למערכת יחסים עם משמעות.

אנשים עם דמנציה זקוקים לקשר עין, נידה בראש, חיוך, ליטוף, מגע. אפילו לשבת איתם בלי לדבר.

כל אלו יכולים לענות על הצורך האנושי בקשר אישי ולנחם.

 

הצורך לדעת

אנשים מטבעם הם סקרנים ואוהבים לחקור את הסביבה בה הם חיים. כולנו אוהבים לדעת מה קורה, מי אמר למי, מה הדבר הבא שעומד לקרות. אנחנו לא אוהבים חוסר וודאות והפתעות.

אנשים עם דמנציה חוקרים גם הם את העולם שסביבם ולעיתים עושים זאת ברמה התפתחותית "ראשונית", נוגעים בכל דבר, מכניסים לפה…

אנחנו, כמשפחה וכמטפלים, צריכים להבין את ההתנהגות הזו, ובמקום להתייחס אליה כהתנהגות "מטרידה" או "מפריעה" יש להסתכל עליה בקונטקסט של אדם שחוקר ומחפש משמעות ונחמה.

 

צרכים אגוצנטריים

כולנו זקוקים להערכה עצמית, שליטה בסביבה שלנו ותחושה של בעלות ("שלי"). כשאלו נמנעים מהאדם, זה מוביל לרגשות של תסכול, כעס, הערכה עצמית נמוכה, מבוכה וייאוש. חשוב להבין כי קיימים צרכים אגוצנטריים גם לאדם עם דמנציה.

כבוד בטיפול, ומתן אפשרויות בחירה בטיפול (לדוגמה מה תרצה לאכול? את זה, או את זה? תרצי לראות טלוויזיה? האם אתה רוצה לנוח עכשיו?) – כל אלו קריטיים להרגשה ולתחושה של שליטה בחיים ולערך העצמי. יחס אחר מכך יוביל להתנגדות ולהעדר שיתוף פעולה.

 

הגדרת זקן על פי "אלון חיים"

זקן הוא כל אדם אשר ממשיך לגדול, ממשיך ללמוד, שממשיך להתקיים בו פוטנציאל, ואשר חייו ממשיכים לצפון בתוכם הבטחה לעתיד וקשר אליו. הזקן ממשיך לבקש אושר, שמחה ועונג, וזכותו הטבעית לכל אלה אינה פוחתת. יתרה מזאת, הזקן הוא אדם שזכאי לכבוד ולהערכה, ושתפקידו להפיק חכמת חיים מניסיונו הממושך ולנסח אותה כמורשת לדורות הבאים.

 

 

הצוות הרב מקצועי של בית אבות נווה אורנים עומד לרשותכם.

אתם מוזמנים לפנות אלינו לקבלת מידע נוסף ובכל שאלה.

לשירותכם, קיבצנו מקורות מידע וקישורים בהם ידע ותשובות לשאלות רבות:

 

מתורגם מתוך מצגת המבוססת על מאמר: Steps to Understanding Challenging Behaviors: Responding to Persons with Alzheimer’s Disease. www.aiz.org

במאמר נוסף בנושא, כתבנו על הקשר האישי עם חולי אצלהיימר

Leave a Comment