לרגל חג הסוכות, הוא חג האושפיזין, חשבנו לכתוב על ארבעה מיני מבקרים בבתי אבות. עם זאת, מהניסיון שלנו בנווה אורנים, יש הרבה יותר מארבעה. הנה חלק מהם: 

• יש את אלו שמגיעים כל יום. הם יושבים בחוץ עם יקיריהם באופן קבוע. הם מחייכים אלינו, חיים את המקום, רואים הכל, נותנים יד כשהם יכולים והכל בשקט. בשקט שלהם.
• יש את המבקרים שהופכים את המקום בכל פעם שהם מגיעים. המון אמוציות. לפעמים צועקים ולפעמים מחבקים. כועסים אך מפנקים, בוכים אך נותנים המון אהבה. בקיצור – חם ומעניין מכל הכיוונים.
• יש את אלו שרק מתלוננים. זה טבעי. אנחנו מנסים להסביר לצוות "לא עליכם הם כועסים. הכעס שלהם לא קשור אליכם". זה לא פשוט, אבל זה ללא ספק חלק חשוב מהעבודה שלנו.
• יש את אלו שמגיעים פעם או פעמיים. הם תמיד מוקירי תודה. הם עסוקים מאוד ויודעים שלא יכלו לטפל בהורה בבית. הם משתדלים להעניק לצוות בכל הזדמנות ומקפידים להגיד תודה. כל תודה כזאת – נותנת לצוות כוח להמשיך לעשות עבודה טובה. אל תוותרו על תודה.

הכי חשוב: בקרו בבית האבות!

לא משנה מאיזה זן של מבקרים אתם. אנחנו אוהבים את כל המבקרים. זה חם, זה שמח, זה מאתגר וכאמור – זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. אבל יותר מהכול – זה באמת חשוב. משמעותי וחסר מאד לקשישים שגרים איתנו פה בבית.

אין דבר כזה "לבקר יותר מדי". בין אם בחול המועד סוכות, בחג אחר, בסוף השבוע או בסתם יום של חול: בואו. בקרו!

למידע נוסף:

איך מבקרים בבתי אבות קשיש עם דמנציה או אלצהיימר: מה אומרים, מה לא… ובעיקר איך מסיימים את הביקור.

ביקור משפחה בבית אבות: איך יוצרים ביקור משמעותי אצל תשוש נפש

והנה כמה טיפים נוספים מדף הפייסבוק שלנו

בתמונה הראשית של הפוסט: המשפחה המקסימה של יחיאל.