1. המכה הגדולה מכולן: בגדים

הטיפול והיחס מעולים, הדיירים ממש קמים לחיים וכולם נקיים ומטופלים – אבל כל נושא הבגדים הוא על גבול הקטסטרופה: נעלמים, נהרסים בכביסה, מתכווצים, לרב המטפלים מלבישים את הבגד העליון מהערמה שחזרה מהכביסה (ואז המשפחה מתלוננת שהיא תמיד רואה אותו עם אותו בגד). אם יש למישהו סטארט אפ לנושא הבגדים – כדאי לכם!

2. התדמית הקשה של בתי האבות בישראל

השיח הציבורי סביב בתי אבות מצומצם בעיקר למאפיינים שליליים. איזו מכה! אנחנו אוהבים את הבית שלנו. את הדיירים ואת המשפחות. אוהבים את הצוות שעושה את העבודה הקשה ביותר בארץ! דיירים קמים לתחייה אצלנו, מאריכים חיים בטוב, מטופלים ואהובים – ואנחנו עדיין צריכים לחבק את המשפחות שלאור השיח הציבורי מרגישות אשמות ומיוסרות שהן לא יכולות לטפל בהם בבית.

3. תלונות משפחה

מכת התדמית הקשה מקשה על בני משפחה להביא את היקרים להם לבית אבות. אז מה אם אין אצלנו אלימות? הדור של פעם ביקש לא לשים אותו בבית אבות, אבל הוא לא ידע מה יהיה יוקר המחייה ושהילדים שלו יצטרכו לעבוד קשה ושעות רבות… והילדים האומללים עומדים אל מול הדילמה ואם הם כבר מגיעים כי אין להם ברירה – אז הדרך שלהם להרגיש שהם דואגים להורים, לעיתים מלווה בהרבה כעס, חוסר שביעות רצון בסיסית והמון המון תלונות… כאלו שלפעמים קשה לנו לתת פיתרון (מכת הבגדים אמרנו?) נשאר רק להכיל ולעשות כל שביכולתנו כדי שהמשפחה תרגיש טוב. גם הם הלקוחות שלנו.

4. מחסור במטפלים ובמיוחד במטפלים ישראלים

שכר המטפלים לא תואם את עבודת הקודש שהם עושים. התנאים לא תואמים את עבודת הפרך שהם עוסקים בה. והשחיקה… הו, השחיקה. בהחלט מכה קשה וללא פיתרון נראה באופק.

5. פערי שפות

אנחנו מדינה רב תרבותית. ממש קיבוץ

Intervento Gastroenterologico

Testo aggiuntivo sull'intervento gastrointestinale.

גלויות. אז מה לעשות שחלק מהדיירים שלנו, אלה שסובלים מדמנציה, חוזרים לדבר בשפת המקור – ושיש מטפלים שלא יודעים עברית מספיק טוב? הניסיון לתרגם ללא הפסקה לכל שפה אפשרית הוא אכן מכה. מצד שני, איפה תמצאו מטפלת אתיופית או אריתראית ששואלת דייר "קקדילה" יותר טוב מעומר אדם?

6. כשלים בתקשורת

אלה שנובעים ממשמרות שמתחלפות, פערי שפה, ריבוי מטפלים, דיירים רב תרבותיים, ים של מידע שצריך לעבור בין הצוותים המטפלים, הסיעודיים והרב מקצועיים… אבל אל ייאוש, בקרוב מגיע מכשיר שמתרגם סימולטנית ישר לאוזן.

7.  בלנדרים

"בלנדר" הוא שמו של המזון הטחון שמגישים למי שיש בעיות בליעה. ויש הרבה כאלה. כמה חבל שכשכל האוכל נטחן זה פשוט נראה לא טוב. עד עכשיו לא נמצא פיתרון לנראות של הבלנדרים, אז הנה שוב רעיון לסטארט אפ: אם יש בין הקוראים סטארטאפיסטים – זה הזמן שלכם לפרוח.

8. קונפליקט בית חולים או בית משרד הבריאות

אנחנו בית. נכון שיש לנו רישיון של בית חולים אבל הדיירים שלנו לא "מתאשפזים" אצלנו. הם עוברים לגור פה, ולרוב זה יהיה הבית האחרון שלהם. אנחנו רוצים שזה יהיה הבית הכי ביתי שיש. אנחנו רוצים לפנק אותם כמה שאפשר, לעטוף אותם בחום ובאהבה ולתת להם את מה שהם רוצים. אז למה, אם לדייר מתחשק לאכול ביצת עין אי אפשר להכין לו? אחד מהשניים – או שהרגולציה והבירוקרטיה תשבור אותנו ואת הענף החשוב הזה. או שאנחנו נשבור אותה ונשנה את המצב בארץ ונשכנע אותם שאם לאדם בביתו אפשר להכין חביתה לפי רצונו – אז גם פה אפשר. כי זה מה שנשאר.

9. חלוקה לפי רמה תפקודית

למי שלא ידע, החלוקה למחלקות בבתי אבות בארץ היא לפי הרגליים. לא משנה אם אתה צלול או עם דמנציה: אם אתה לא הולך, שניכם תהיו יחד במחלקה סיעודית. נכון שהיית מסתדר ונהנה הרבה יותר עם אנשים כמוך במחלקת תשושים, אבל אי אפשר. למה? ככה. אנו כבר לא יכולים לחכות עד שנפתח את אשכולות הדיור החדשים שלנו: בהם, נוכל לפחות לצוות את הדיירים הצלולים אחד עם השני; דיירים שמדברים אותה שפה אחד עם השני, וכן הלאה. כלומר, למכה הזו יש פיתרון חלקי ונציג לכם אותו בקרוב מאוד.

10. המכה העשירית, זו עם הכתר: הקורונה

היא נחתה בישראל לפני קצת יותר משנתיים ובינתיים מסרבת לעזוב. אי אפשר לסיים את רשימת "עשר המכות" של נווה אורנים בלעדיה: הקורונה. מה לא עברנו איתה: צרות, לחצים ודאגות בלי סוף. פתחנו בידודים, סגרנו בידודים, ניהלנו ביקורים, דאגנו לבדידות ולמדנו תפקידים חדשים כשמרבית הצוות היה בבידוד. אפילו מכרנו ביצים מהבגאז' של האוטו כדי שהמטפלים שלנו יוכלו לעבוד רגועים ולא ידאגו מהמחסור או ייאלצו להסתובב במקומות הומי אדם. מה שכן, לפחות הרווחנו מורשת קרב.

The post עשר המכות של בתי האבות בישראל, פסח תשע"ב 2022 appeared first on אשכולות אורנים.

הכירו את ארבעת הבנים המופלאים שלנו: צוות התפעול והאחזקה!

ערן מזה, מנהל התפעול

ערן הוא הרכש הטרי ביותר שלנו. הוא נשוי לגלית ואב מסור ל-3 בנות צעירות. הגיע מניהול בתי מלון ורואה מול עיניו את השירות לדיירים, לצוות ולמשפחות. מבחינתו לעבוד בבית אבות זה לתת דרור לנתינה: "טוב לי בנווה אורנים בגלל האנשים הטובים שמכניסים משמעות אמיתית למילה משפחה".

שי אביטבול, מנהל אחזקה

שי נמצא איתנו קרוב ל- 10 שנים. נשוי לאודיל ואבא למיאל המתוקה (ויש עוד אחד בדרך!). שי התחיל כעובד אחזקה, והיום אין מתאים ממנו לנהל אותה! איפה ראיתם איש אחזקה שאפילו כשמגיע באמצע הלילה מקפיד לעבור בכל המחלקות כדי לראות שהדיירים בסדר? מבחינת שי לעבוד בנווה אורנים זה כמו לעבוד בבית האישי שלו. "פשוט כיף לבוא לעבודה. ויש לי הרגשה טובה בכל מה שאני נוגע בו".

אלקיים פאר, צוות אחזקה ולוגיסטיקה

אלקיים איתנו כבר 8 שנים. אלקיים נשוי להילה ואבא ל-3 בנות ובן קטן. אלקיים יעשה ה-כ-ל בשבילנו ובשביל הדיירים הכל, כי עבורו זו תחושה של סיפוק ושליחות. "קשה לי להגדיר את ההנאה מהתפקיד. אני אוהב את הדיירים כאילו יש לי 240 אבא ואמא. נהנה לראות אותם. פשוט ככה. הדיירים הם לפני הכל!"

גויטום אברהה (אברם)

אברם הגיע מאריתראה והצטרף לצוות האחזקה שלנו לפני 4 שנים. את הכישרון של אברם גילינו כשנתנו לו פח צבע כדי לחדש את הקירות במחלקה – ומצאנו קירות מעניינים עם צורות גאומטריות מדויקות(!). אברם גר אצלנו בממלכה קטנה שצוות האחזקה ארגן לו, והוא מבחינתו דואג לבית שלנו כבית שלו. על כך אברם קיבל את פרס העובד המצטיין בטקס שהתקיים בשבוע שעבר.

אלה הם ארבעת הבנים שלנו, שמכירים כל דייר וכל פינה בבית, מטפלים בכל תקלה ועניין, והכל בחיוך, באהבה וברצון לתת כמה שיותר מעצמם. זו הזדמנות נהדרת להגיד להם תודה על עבודה שהם הפכו לעבודת קודש.

The post ארבעת הבנים של נווה אורנים (פסח תשפ"ב 2022) appeared first on אשכולות אורנים.