מה למדתי

אחרי שנים של ניסיון בעולם הזיקנה ובתי האבות, זו הייתה חוויה חדשה עבורי. אחרי שהייתה לי הזדמנות לחוות את יום הכניסה לבית האבות כבר מרגע העזיבה, בעצם נכנסתי לנעליים של בני המשפחה: עם תחושת ההקלה המעורבת בצער, רגשי האשמה לצד הידיעה שזה הצעד הנכון. ההתרגשות, הבלבול, אי הידיעה, עומס המידע (זו הסיבה שכל כך הרבה מידע מהיום הראשון לעיתים לא נקלט על ידי המשפחה).

אני חושבת שבעתיד אראה אחרת את המשפחות ביומן הראשון.

והדיירת החדשה? כבר התמקמה ומרגישה לגמרי בבית. עוד מעט בעלה יגיע לבקר.

The post מבעד לעיניו של בן משפחה ביום הכניסה לבית אבות appeared first on אשכולות אורנים.

• יש את אלו שמגיעים כל יום. הם יושבים בחוץ עם יקיריהם באופן קבוע. הם מחייכים אלינו, חיים את המקום, רואים הכל, נותנים יד כשהם יכולים והכל בשקט. בשקט שלהם.
• יש את המבקרים שהופכים את המקום בכל פעם שהם מגיעים. המון אמוציות. לפעמים צועקים ולפעמים מחבקים. כועסים אך מפנקים, בוכים אך נותנים המון אהבה. בקיצור – חם ומעניין מכל הכיוונים.
• יש את אלו שרק מתלוננים. זה טבעי. אנחנו מנסים להסביר לצוות "לא עליכם הם כועסים. הכעס שלהם לא קשור אליכם". זה לא פשוט, אבל זה ללא ספק חלק חשוב מהעבודה שלנו.
• יש את אלו שמגיעים פעם או פעמיים. הם תמיד מוקירי תודה. הם עסוקים מאוד ויודעים שלא יכלו לטפל בהורה בבית. הם משתדלים להעניק לצוות בכל הזדמנות ומקפידים להגיד תודה. כל תודה כזאת – נותנת לצוות כוח להמשיך לעשות עבודה טובה. אל תוותרו על תודה.

הכי חשוב: בקרו בבית האבות!

לא משנה מאיזה זן של מבקרים אתם. אנחנו אוהבים את כל המבקרים. זה חם, זה שמח, זה מאתגר וכאמור – זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. אבל יותר מהכול – זה באמת חשוב. משמעותי וחסר מאד לקשישים שגרים איתנו פה בבית.

אין דבר כזה "לבקר יותר מדי". בין אם בחול המועד סוכות, בחג אחר, בסוף השבוע או בסתם יום של חול: בואו. בקרו!

למידע נוסף:

איך מבקרים בבתי אבות קשיש עם דמנציה או אלצהיימר: מה אומרים, מה לא… ובעיקר איך מסיימים את הביקור.

ביקור משפחה בבית אבות: איך יוצרים ביקור משמעותי אצל תשוש נפש

והנה כמה טיפים נוספים מדף הפייסבוק שלנו

בתמונה הראשית של הפוסט: המשפחה המקסימה של יחיאל.

The post ארבעה מיני מבקרים בבתי אבות appeared first on אשכולות אורנים.

הסיפור של אלברט

אלברט, בן 65 בערך, הוא גבר נאה. פנסיונר, שכבר לא עובד בעבודות רציניות כמו כשהיה צעיר. ובכל זאת הוא קם מדי בוקר והולך לעבודה בשער של מוסד כלשהו.

אלברט נשוי לאהובה, אחות במקצועה. גם היא פנסיונרית. שניהם טסים לחו"ל מדי פעם, מטיילים בארץ, מבקרים במסעדות. בסך הכל הם חיים טוב.

ויש להם בת אחת. מריאנה שמה. גם היא עוסקת בתחום טיפולי. יש לה שתי בנות יפיפיות – הנכדות של אלברט ואהובה. בסך הכל משפחה יפה, מוצלחת ומאושרת.

מהסימנים המדאיגים עד לאבחון וההתמודדות

הסימנים התגנבו לביתם אט אט. הם התחילו בארוחות שישי, כאשר אלברט שתק יותר ויותר. הם הפכו למדאיגים יותר ויותר ברגעי מבוכה ואפילו סכנה: פעם אחת, באמצע נסיעה, בזמן שהוא נוהג, אלברט אמר לפתע לאשתו: "אהובה, אני לא יודע איפה אני".

אחרי כחצי שנה של אירועים ספורדיים אהובה לקחה את אלברט לגריאטר. נעשה לו סיטי ראש והתקבל האבחון הרשמי: אלברט נכנס לסטטיסטיקה ואובחן בדמנציה מסוג אלצהיימר.

כך החלה התמודדות עם המחלה. זו הייתה התמודדות משפחתית: אהובה הסיעה מדי בוקר את אלברט לעבודה, כדי לצמצם את הסיכון שבנהיגה. ביתם התחילה לחשוש מעט מרגעי המבוכה שיכולים להיווצר בנוכחותן של בנותיה. כל המשפחה אף תכננה טיול שורשים לסרביה, ארץ מולדתם, ולראשונה התמודדו עם האתגר של יציאה מהשגרה לצד הדמנציה. לרוע המזל הם אף איבדו את התרופות של אלברט בשדה התעופה והמתח היה רב. בסופו של דבר הם צלחו את הטיול, אבל עכשיו לכולם היה ברור: משפחתם לא תשוב להיות אותו דבר.

באחד הערבים אהובה התקשרה לבתה ואמרה שהיא חושבת להגיד לאלברט להתפטר. לדבריה, היא מרגישה שקשה לו להתעורר בבקרים. שהוא מאוד דרוך בשנתו. שלעיתים הוא קם לשירותים ב-2 לפנות בוקר ולא חוזר לישון – אלא מתארגן לעבודה כאילו זו שעתו לצאת.

היו עוד מספר אירועים כאלה, אבל מריאנה הציעה להמתין. לדעתה, עדיף דווקא לאפשר לאלברט לשמור על שגרה של עבודה וסדר יום.

וכך היה. אלברט המשיך להתעורר מדי בוקר לעבודה – ולאחר כשלושה חודשים הוא זה שהחליט על דעת עצמו להתפטר.

מה היה לנו כאן?

התמודדות עם בן משפחה שחולה באלצהיימר בדרך של זרימה, גמישות משפחתית ובחירה בדרך עם הכי מעט התנגדויות. בני המשפחה בחרו שלא לקבל החלטות עבור יקירם שאובחן עם דמנציה, ולמרות החששות כיבדו אותו ואפשרו לו קצב מותאם אישית.

ומה הלאה? האם אלברט יצטרך לקבל טיפול תרופתי לאלצהיימר? והאם הוא יוכל להמשיך לקבל החלטות בעצמו?

לא למהר להתמודד עם אלצהיימר של בן משפחה בעזרת תרופות

"קודם כל, אין דבר כזה תרופות לאלצהיימר". כך אומר ד"ר משה גייצן, גריאטר וגרונטולוג, המנהל הרפואי של נווה אורנים. "יש בעולם כל מיני ניסיונות לפתח תרופות כאלה. אולי יום אחד זה יקרה. אבל נכון להיום כל התרופות שאולות מהעולם הפסיכיאטרי ('אנטיפסיכוטיקה')".

אז למה לא לתת תרופה כזאת?

"הכי קל לתת טיפול תרופתי", אומר ד"ר גייצן, "אבל זאת לא הברירה המועדפת. יש לכך מספר סיבות:

• תרופות אנטי פסיכוטיות יכולות לגרום לפסיכוזה. הסיכון אמנם קטן, אבל קיים.
• אנטיפסיכוטיקה מעלה את הסיכוי לאירוע מוחי (CVA) ב-30%.
• תרופות כאלה יכולות לגרום לתופעות אקסטרפירמידליות: נוקשות שרירים, רעד, אי שקט ברגליים, ותופעות פרקינסוניות נוספות שעלולות לגרום לנפילות".

אז מה אתה ממליץ בעצם?

"אני חושב שצריך לתת טיפול תרופתי רק אם נשקפת סכנה לדייר, למשפחתו או לסביבתו". אומר ד"ר גייצן. "תיאורטית, כל מצב והתנהגות ניתן "לסדר" באמצעות התערבות התנהגותית. לדוגמה, "אם הוא צועק "מאמא", האם הוא מתכוון לאמא ממש או לתחושה של אמא מכסה אותו בשמיכה? חשוב להבין מה בדיוק המצוקה של בן המשפחה שאובחן עם דמנציה. צריך המון ניסוי, טעייה ויצירתיות מחשבתית. על המטפל (בין אם זה בן משפחה או מטפל מקצועי) לצאת מהסיטואציה ולהתחבר לאדם הדמנטי. לא להתנגד לו, גם אם הוא אומר שזה שחור כשזה לבן".

עד מתי לאפשר לחולה אלצהיימר לקבל החלטות?

מחקרים רבים מוכיחים: גם אם אדם אובחן עם דמנציה או אלצהיימר, אין זה אומר בהכרח שהוא כבר לא יכול לקבל החלטות בעצמו. מומלץ שלא למהר להתערב בקבלת ההחלטות שלו; אלא להיפך – להפגין רגישות, להתאזר בסבלנות ולעודד אותו לעשות זאת בעצמו.

"חולה אלצהיימר צריך לדעת שמשפחתו עדיין מתחשבת ברצונותיו ובדעותיו". אומר ד"ר גייצן, "ולכן חשוב לתת מקום לשיח. לתת לו תחושה שהוא איתנו ואנחנו איתו".

על יום האלצהיימר העולמי

יום האלצהיימר העולמי מצוין מדי שנה ב-21 בספטמבר. יום זה הוא שיאו של חודש שלם העוסק בהעלאת המודעות בציבור למחלת האלצהיימר, גיוס כספים למטרות מחקר ועוד.

עוד על התמודדות של בני משפחה עם דמנציה

מה ההבדלים בין אלצהיימר ודמנציה

לדף הפייסבוק של נווה אורנים

The post לרגל יום המודעות לאלצהיימר: איך להתמודד עם בן משפחה שחולה באלצהיימר? appeared first on אשכולות אורנים.

הנכדים הגיעו מוכנים עם מסיכות (והורידו לצורך הצילום בלבד), עברו באהבה בדיקת אנטיגן בכניסה לנווה אורנים וישבו עם סבתא לאכול צהרים (היום הייתה מוסקה מעלפפפפת). ינאי המקסים מיד הזמין גם את מלכה, חברה של דליה שמתגוררת גם היא בבית, להצטרף לתמונה (איזו רגישות של ילד. וואו).

זהו. דוגמא ומופת.

הביאו את הנכדים לבקר את סבתא וסבא!

ילדים תמיד מעלים חיוך, גם אצל הקשישים הקשוחים ביותר. אנחנו מזמינים אתכם לקחת את הילדים ולבקר את הסבתא והסבא שלהם. הנה כמה טיפים שיעזרו לכולכם ליהנות מן הביקור באופן מיטבי:

• עדכנו את המחלקה שאתם מגיעים, ובקשו להיפגש בחצר/גינה/מרפסת.
• ספרו לילדים שהיום הם הולכים לעשות משהו ממש חשוב: לשמח אדם זקן. בקשו מהם שיכינו ברכה יפה וצבעונית שתוכלו להשאיר למזכרת מהביקור.
• קטפו פרח בדרך, או הכינו פרח מקיפולי נייר (יופי של פעילות בחופש).
• הביאו אתכם משהו קטן כדי שסבא/סבתא יוכלו לתת לילדים בעת הביקור.
• בדרך לביקור – הראו להם כמה אתם מתרגשים לקראת המפגש וכמה אתם גאים בהם על כך שהם מגיעים לבקר.
• אל תשכחו לצלם ולהנציח את הרגע!

באתם עם הנכדים לבקר את סבתא או סבא? שילחו לנו תמונה או שתפו בדף הפייסבוק שלנו, כדי שגם אנחנו נהנה מהביקור שלכם!

לקריאה נוספת: ביקור משפחה משמעותי אצל תשוש נפש

The post כשהנכדים באים לבקר appeared first on אשכולות אורנים.

אומרים שיהללך זר ולא פיך, ולכן אספנו כמה מן המכתבים המרגשים שקיבלנו. בהמשך נעזרנו בהם כדי לבצע תהליך של למידה מהצלחות, ואנחנו גאים להציג אותם כאן:

ר"י, הבן של י"ג, כתב לנו:

למה אני ממליץ על נווה אורנים?
קודם כל כי בנווה אורנים שומרים באמת על אמא שלי. זה הדבר הראשון בסדר העדיפות של המקום. זה החזון וזה הראייה, איך לשמור על אמא שלי בצורה הטובה, הנכונה והבריאה ביותר.
כל העובדים במקום עושים את עבודתם קודם כל מתוך שליחות, מתוך אהבה, מתוך מסירות.
ההנהלה מעורבת ויודעת כל פרט ופרט.
התרבות במקום היא תרבות של נתינה לדיירים קודם כל.
אני רואה את אמא שלי ברוגע, בבריאות, באושר,  תמיד מטופחת, תמיד מחייכת.
אמא שלי חשובה במקום.

בימיי לא ראיתי בית לאוכלוסיה מבוגרת כמו הבית הזה.
כשאני חושב על המקום ועל אמי שגרה שם תמיד אני מרגיש טוב ושקט בלב.
יכולתי לתת לאמי את הדבר הטוב ביותר שיכולתי לתת לה ולשמור עליה וכל זאת בזכותכם.
כל פעם שאני מגיע לביקור אני תמיד יוצא משם בלב שלם שזה היה הדבר הנכון ביותר לדאוג לאמי.
תודה רבה מקרב לב על מה שאתם עושים ונותנים לאמי בפרט, לנו המשפחה ולכל הדיירים והמשפחות.

ק"כ כתבה:

אנחנו ממליצים בחום על נווה אורנים בשל הדאגה המתמדת להורים; שמשתקפת בעדכון השוטף שאנו מקבלים בנוגע לאירועים משמחים וגם כאלה שפחות. בזמינות של הצוות לכל שאלה בווטצאפ ובמענה טלפוני. בנכונות להקשיב לבקשות שלנו ולתת להן מענה ובכלל זה במאמצים שננקטו כדי לאפשר ביקור.
תודה לכם על תשומת הלב והאדיבות בהם אתם מטפלים בהורים וגם החיוך והאדיבות שאתם מקבלים אותנו.

ס"א כתבה:

אני ממליצה על נווה אורנים.
כי יש תחושה אמיתית שלמרות התקופה ההזויה הזו של הקורונה, הצוות בגיבוי ההנהלה עושה את המיטב עבור הדיירים.
חוץ מהשגרה של אוכל, תרופות וניקיון…
אפילו הרעיון של להכין רשימת קניות ,שכל דייר יאמר דבר אחד שיעלה לו חיוך …שהגשמתם הוא מבורך.
שמרו על יקירנו ועל עצמכם , בריאות ונפש עם הרבה תכני העשרה. במיוחד גם לפיצוי על הרעשים והלכלוך הבלתי פוסקים של הבניה וההתחדשות של המוסד.

ק"ו כתב:

בוקר טוב צוות נווה אורנים היקרים,
תודה רבה על הטיפול המסור. העבודה הלא פשוטה שלכם ימים כלילות. הדאגה בכל התקופה הקשה הזאת.
אני מאוד ממליצה על נווה אורנים כבית להורים שלנו.

ט"א כתבה:

אין מאושרת ממני לדעת שאני ואחי בחרנו נכון בבית עבור אבא, ואין די מילים להודות לכם.
ממש רואים כמה הוא רגוע, שמח ונהנה מהחיים עם החברות והחברים במחלקה.
אני מאמינה שכל מי שיבחר בכם ישמח שעשה זאת. לדעתי נווה אורנים הוא לא רק מוסד גריאטרי מצוין, אלא בית אבות מומלץ בחום.
תודה על כל מה שאתם עושים עבור אבא שלנו.

ש"ע כתב:

את דעתי עליכם אתם כבר יודעים…. בכל הזדמנות אני שומעת מאמא רק טובות על הצוות כולו. ואם היתה איזו בקשה נפתרה על הצד הטוב ביותר. אוזן קשבת ולב שתמיד מביע אהבה. אלו הדברים שמעודדים ונותנים המשך חיות בנעימים. בפרט לאדם המבוגר והבודד בימי הקורונה.
אין מילים לכם להודות על כל היחס לאמא. בטוחה שגם לאחרים

מ"ל כתב:

יישר כוח על התמודדות מול מגיפה שכדוגמתה לא הכרנו. בתוך הכאוס הגדול, העולמי, הארצי והמקומי, השכלתם להתנהל באהבה, פשוטה כמשמעה, לדיירים. בתוך כך, הייתה האחריות, מלאת חום, חמלה וקשב למצוקות הדיירים, העובדים והמשפחות.
לא הייתי צריך את החושך כדי להכיר את האור שאתם מפיצים, אך החושך הזה העצים את האור על שלל גווניו והטוב שהרעיף. בתוך הבלבול והחרדה, ביד בטוחה, הובלתם בדרך אל האושר. אושר כזה, בימים כאלה, שבא בעקבות ההחלטה בעבר לבחור בכם להיות הבית להוריי.
לסיכום, לכל מי שהוריו יקרים לו והם זקוקים לתמיכה, יעשה טוב להעזר בבית האבות "נוה אורנים", שהם אלה שיאפשרו לו להביט, ברבות הימים, אחרונית ולהגיד לעצמו ולבני משפחתו, "החלטנו נכון".
ת ו ד ה !
– מ"ל

רוצים להעביר אלינו מכתב, בקשה, שאלה, טענה או כל דבר אחר? נשמח לקבל ולהתייחס לכל פניה. לחצו כאן כדי ליצור קשר. 

The post נווה אורנים בית אבות מומלץ בגדרה appeared first on אשכולות אורנים.

אבל בואו נסתכל לעובדות בעיניים: הצורך בבתי האבות הולך וגובר בשל תוחלת החיים הגבוהה לצד ריבוי המחלות בגיל זה. אנו רואים את זה לדוגמא בטיפול בחולי דמנציה ואלצהיימר. חסרות מיטות לתשושי נפש והביקוש למחלקות אלו עולה.

כאשר הטיפול בבית הופך להיות קשה מנשוא – כלומר כאשר מופיעות התנהגויות אגרסיביות ומאתגרות, כאשר לא מצליחים לאזן את המצב הבריאותי והנפשי, כשאין שיתוף פעולה בטיפול וכשהטיפול קשה מבחינה פיזית – אז משפחות נעזרות במסגרות של בתי אבות; אבל הם בוודאי לא "זורקים לבית אבות" את ההורים או את סבא וסבתא.

גם במהלך טיפול בבית אבות, המשפחות הן צלע משמעותית וחשובה במודל טיפולי משולש שצלעותיו האחרות הן הדייר והצוות.

למשפחה יש תרומה ניכרת לטיפול בבית אבות במספר היבטים:

1. ידע ביוגרפי. למשפחה יש ידע על עברו של הדייר, על מנהגיו ותחביביו, מה חשוב לו ומה משמעותי בשבילו. הידע הזה עשוי לזרוע נקודות של אור בטיפול ובחיי הדייר בבית אבות. חשוב שהסיפור האישי של הדייר יסופר, ובעיקר חשוב שיגיע לאלה שבאים איתו במגע באופן יומיומי: המטפלים. אין ספק שהיכרות עם הסיפור האישי יוצרת קירבה ומעודדת חמלה בטיפול.

2. תמיכה. משפחה היא מקור לתמיכה בדייר. לא פעם שיחה עם בן משפחה יכולה להחליף תרופת הרגעה או תרופה נגד דכאון. בני ובנות המשפחה עשויים לסייע לנו בהבנה וניהול של הסיטואציה.

3. נקודת המבט של המשפחה. למשפחה יש פרספקטיבה ייחודית השונה מעיני הצוות. כפי שמשוב חיובי הינו בסיס פורה ללמידה מהצלחות – כך תלונות של משפחות גם הן מקור ללמידה והפקת לקחים. אנחנו לא נעלבים או חוששים מביקורת המופנית אלינו מן המשפחות, אלא רואים בה בסיס חשוב מאוד לשיפור הטיפול בדיירים.

4. מוטיבציה לצוות. טיפול בבית אבות הוא עבודה קשה ושוחקת עבור צוות המטפלים. אין כמו תודה והערכה מבני משפחה של דייר כדי להעלות את מורל המטפלים ולהעניק להם כוח להמשיך.

איך אנו מעודדים את המשפחות להיות צלע חשובה במשולש הטיפול בבית האבות?

אנחנו מעודדים שקיפות ומציפים התנגדויות

כמנהלת בבית אבות חשוב לי לשתף ולשקף למשפחות את כל מה שקורה בבית ולא רק סיטואציות יפות שמצטלמות טוב. בחיים כמו בחיים הכל יכול לקרות, גם דברים טובים וגם דברים רעים; אנחנו צריכים להתמודד עם שלל האירועים ביחד.

גם במקרים של חשד להתנהגות לא נאותה כלפי דייר מצד דייר אחר או מצד איש צוות, או אם קורות תקלות במתן שירות כלשהו – אנחנו מקפידים לעדכן את כל המשפחות של כל דיירי הבית ולא רק את המשפחה הספציפית של הדייר שהיה מעורב בסיטואציה (כמובן, תוך שמירה על פרטיות של כל דייר ודייר). אלו הם יסודות בבניית האמון בינינו לבין המשפחות.

אנו נעזרים במשפחה במצבי משבר עם הדייר

מבחינתי, פניה אל המשפחות להתייעצות ועזרה היא לא חולשה כי אם מקצועיות. הצוות שלנו אמנם מכיר את הדיירים היטב, אבל תמיד נוכל להיעזר בדעה ובעצה מפי אלה שהכירו אותם כל חייהם.

אנו מעודדים את המשפחות להגיע ולחבק את המטפלים

כבר בשיחת ההיכרות הראשונה חשוב לנו להאיר את עיני המשפחה לחשיבותה של מילת תודה לצוות המטפל. במפגשי ונטילציה מפתיעים שערכנו עם המטפלים למדנו שחוסר הערכה של המשפחות קשה לצוות הרבה יותר מהטיפול הפיזי השוחק. כלומר, כשמשפחה נכנסת למחלקה ולא אומרת שלום, יוצאת מהמחלקה מבלי לומר תודה או מעירה הערות מבלי להראות הערכה על הטיפול – זה מה ששובר את המטפלים.

טיפול בבית אבות יכול להיות טוב יותר בזכות המשפחות

נכון שיש סטריאוטיפים על בתי אבות, אבל מן הביטוי "לזרוק לבית אבות" עלולה להשתמע הסרת אחריות לכאורה מצידה של המשפחה. ההיפך הוא הנכון: אמנם אבא, אמא, סבא או סבתא, כבר לא גרים בבית והטיפול בהם עובר לידיהם של מטפלים מקצועיים; אך עדיין נדרש סיוע משמעותי מצד המשפחה. הן עבור הצוות המטפל בדיירים והן עבור הדיירים עצמם.

לכן בפעם הבאה בה תגיעו לבקר בבית האבות נווה אורנים, אל תוותרו על סמול טוק קצר עם המטפלים. ספרו קצת יותר על בן או בת המשפחה שגרים אצלנו. ככל שנכיר טוב יותר את הסיפור האישי של כל דייר, כך התחושה שלנו, ושלהם, תשתפר לאין ערוך.

The post טיפול בבית אבות: בלי המשפחה אי אפשר appeared first on אשכולות אורנים.