• יש את אלו שמגיעים כל יום. הם יושבים בחוץ עם יקיריהם באופן קבוע. הם מחייכים אלינו, חיים את המקום, רואים הכל, נותנים יד כשהם יכולים והכל בשקט. בשקט שלהם.
• יש את המבקרים שהופכים את המקום בכל פעם שהם מגיעים. המון אמוציות. לפעמים צועקים ולפעמים מחבקים. כועסים אך מפנקים, בוכים אך נותנים המון אהבה. בקיצור – חם ומעניין מכל הכיוונים.
• יש את אלו שרק מתלוננים. זה טבעי. אנחנו מנסים להסביר לצוות "לא עליכם הם כועסים. הכעס שלהם לא קשור אליכם". זה לא פשוט, אבל זה ללא ספק חלק חשוב מהעבודה שלנו.
• יש את אלו שמגיעים פעם או פעמיים. הם תמיד מוקירי תודה. הם עסוקים מאוד ויודעים שלא יכלו לטפל בהורה בבית. הם משתדלים להעניק לצוות בכל הזדמנות ומקפידים להגיד תודה. כל תודה כזאת – נותנת לצוות כוח להמשיך לעשות עבודה טובה. אל תוותרו על תודה.

הכי חשוב: בקרו בבית האבות!

לא משנה מאיזה זן של מבקרים אתם. אנחנו אוהבים את כל המבקרים. זה חם, זה שמח, זה מאתגר וכאמור – זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. אבל יותר מהכול – זה באמת חשוב. משמעותי וחסר מאד לקשישים שגרים איתנו פה בבית.

אין דבר כזה "לבקר יותר מדי". בין אם בחול המועד סוכות, בחג אחר, בסוף השבוע או בסתם יום של חול: בואו. בקרו!

למידע נוסף:

איך מבקרים בבתי אבות קשיש עם דמנציה או אלצהיימר: מה אומרים, מה לא… ובעיקר איך מסיימים את הביקור.

ביקור משפחה בבית אבות: איך יוצרים ביקור משמעותי אצל תשוש נפש

והנה כמה טיפים נוספים מדף הפייסבוק שלנו

בתמונה הראשית של הפוסט: המשפחה המקסימה של יחיאל.

The post ארבעה מיני מבקרים בבתי אבות appeared first on אשכולות אורנים.

הנכדים הגיעו מוכנים עם מסיכות (והורידו לצורך הצילום בלבד), עברו באהבה בדיקת אנטיגן בכניסה לנווה אורנים וישבו עם סבתא לאכול צהרים (היום הייתה מוסקה מעלפפפפת). ינאי המקסים מיד הזמין גם את מלכה, חברה של דליה שמתגוררת גם היא בבית, להצטרף לתמונה (איזו רגישות של ילד. וואו).

זהו. דוגמא ומופת.

הביאו את הנכדים לבקר את סבתא וסבא!

ילדים תמיד מעלים חיוך, גם אצל הקשישים הקשוחים ביותר. אנחנו מזמינים אתכם לקחת את הילדים ולבקר את הסבתא והסבא שלהם. הנה כמה טיפים שיעזרו לכולכם ליהנות מן הביקור באופן מיטבי:

• עדכנו את המחלקה שאתם מגיעים, ובקשו להיפגש בחצר/גינה/מרפסת.
• ספרו לילדים שהיום הם הולכים לעשות משהו ממש חשוב: לשמח אדם זקן. בקשו מהם שיכינו ברכה יפה וצבעונית שתוכלו להשאיר למזכרת מהביקור.
• קטפו פרח בדרך, או הכינו פרח מקיפולי נייר (יופי של פעילות בחופש).
• הביאו אתכם משהו קטן כדי שסבא/סבתא יוכלו לתת לילדים בעת הביקור.
• בדרך לביקור – הראו להם כמה אתם מתרגשים לקראת המפגש וכמה אתם גאים בהם על כך שהם מגיעים לבקר.
• אל תשכחו לצלם ולהנציח את הרגע!

באתם עם הנכדים לבקר את סבתא או סבא? שילחו לנו תמונה או שתפו בדף הפייסבוק שלנו, כדי שגם אנחנו נהנה מהביקור שלכם!

לקריאה נוספת: ביקור משפחה משמעותי אצל תשוש נפש

The post כשהנכדים באים לבקר appeared first on אשכולות אורנים.

אומרים שיהללך זר ולא פיך, ולכן אספנו כמה מן המכתבים המרגשים שקיבלנו. בהמשך נעזרנו בהם כדי לבצע תהליך של למידה מהצלחות, ואנחנו גאים להציג אותם כאן:

ר"י, הבן של י"ג, כתב לנו:

למה אני ממליץ על נווה אורנים?
קודם כל כי בנווה אורנים שומרים באמת על אמא שלי. זה הדבר הראשון בסדר העדיפות של המקום. זה החזון וזה הראייה, איך לשמור על אמא שלי בצורה הטובה, הנכונה והבריאה ביותר.
כל העובדים במקום עושים את עבודתם קודם כל מתוך שליחות, מתוך אהבה, מתוך מסירות.
ההנהלה מעורבת ויודעת כל פרט ופרט.
התרבות במקום היא תרבות של נתינה לדיירים קודם כל.
אני רואה את אמא שלי ברוגע, בבריאות, באושר,  תמיד מטופחת, תמיד מחייכת.
אמא שלי חשובה במקום.

בימיי לא ראיתי בית לאוכלוסיה מבוגרת כמו הבית הזה.
כשאני חושב על המקום ועל אמי שגרה שם תמיד אני מרגיש טוב ושקט בלב.
יכולתי לתת לאמי את הדבר הטוב ביותר שיכולתי לתת לה ולשמור עליה וכל זאת בזכותכם.
כל פעם שאני מגיע לביקור אני תמיד יוצא משם בלב שלם שזה היה הדבר הנכון ביותר לדאוג לאמי.
תודה רבה מקרב לב על מה שאתם עושים ונותנים לאמי בפרט, לנו המשפחה ולכל הדיירים והמשפחות.

ק"כ כתבה:

אנחנו ממליצים בחום על נווה אורנים בשל הדאגה המתמדת להורים; שמשתקפת בעדכון השוטף שאנו מקבלים בנוגע לאירועים משמחים וגם כאלה שפחות. בזמינות של הצוות לכל שאלה בווטצאפ ובמענה טלפוני. בנכונות להקשיב לבקשות שלנו ולתת להן מענה ובכלל זה במאמצים שננקטו כדי לאפשר ביקור.
תודה לכם על תשומת הלב והאדיבות בהם אתם מטפלים בהורים וגם החיוך והאדיבות שאתם מקבלים אותנו.

ס"א כתבה:

אני ממליצה על נווה אורנים.
כי יש תחושה אמיתית שלמרות התקופה ההזויה הזו של הקורונה, הצוות בגיבוי ההנהלה עושה את המיטב עבור הדיירים.
חוץ מהשגרה של אוכל, תרופות וניקיון…
אפילו הרעיון של להכין רשימת קניות ,שכל דייר יאמר דבר אחד שיעלה לו חיוך …שהגשמתם הוא מבורך.
שמרו על יקירנו ועל עצמכם , בריאות ונפש עם הרבה תכני העשרה. במיוחד גם לפיצוי על הרעשים והלכלוך הבלתי פוסקים של הבניה וההתחדשות של המוסד.

ק"ו כתב:

בוקר טוב צוות נווה אורנים היקרים,
תודה רבה על הטיפול המסור. העבודה הלא פשוטה שלכם ימים כלילות. הדאגה בכל התקופה הקשה הזאת.
אני מאוד ממליצה על נווה אורנים כבית להורים שלנו.

ט"א כתבה:

אין מאושרת ממני לדעת שאני ואחי בחרנו נכון בבית עבור אבא, ואין די מילים להודות לכם.
ממש רואים כמה הוא רגוע, שמח ונהנה מהחיים עם החברות והחברים במחלקה.
אני מאמינה שכל מי שיבחר בכם ישמח שעשה זאת. לדעתי נווה אורנים הוא לא רק מוסד גריאטרי מצוין, אלא בית אבות מומלץ בחום.
תודה על כל מה שאתם עושים עבור אבא שלנו.

ש"ע כתב:

את דעתי עליכם אתם כבר יודעים…. בכל הזדמנות אני שומעת מאמא רק טובות על הצוות כולו. ואם היתה איזו בקשה נפתרה על הצד הטוב ביותר. אוזן קשבת ולב שתמיד מביע אהבה. אלו הדברים שמעודדים ונותנים המשך חיות בנעימים. בפרט לאדם המבוגר והבודד בימי הקורונה.
אין מילים לכם להודות על כל היחס לאמא. בטוחה שגם לאחרים

מ"ל כתב:

יישר כוח על התמודדות מול מגיפה שכדוגמתה לא הכרנו. בתוך הכאוס הגדול, העולמי, הארצי והמקומי, השכלתם להתנהל באהבה, פשוטה כמשמעה, לדיירים. בתוך כך, הייתה האחריות, מלאת חום, חמלה וקשב למצוקות הדיירים, העובדים והמשפחות.
לא הייתי צריך את החושך כדי להכיר את האור שאתם מפיצים, אך החושך הזה העצים את האור על שלל גווניו והטוב שהרעיף. בתוך הבלבול והחרדה, ביד בטוחה, הובלתם בדרך אל האושר. אושר כזה, בימים כאלה, שבא בעקבות ההחלטה בעבר לבחור בכם להיות הבית להוריי.
לסיכום, לכל מי שהוריו יקרים לו והם זקוקים לתמיכה, יעשה טוב להעזר בבית האבות "נוה אורנים", שהם אלה שיאפשרו לו להביט, ברבות הימים, אחרונית ולהגיד לעצמו ולבני משפחתו, "החלטנו נכון".
ת ו ד ה !
– מ"ל

רוצים להעביר אלינו מכתב, בקשה, שאלה, טענה או כל דבר אחר? נשמח לקבל ולהתייחס לכל פניה. לחצו כאן כדי ליצור קשר. 

The post נווה אורנים בית אבות מומלץ בגדרה appeared first on אשכולות אורנים.

מעבר לבית אבות סיעודי עשוי להיות אחד הצעדים המורכבים עימם מתמודדים בני משפחה; ולמרבה הצער, ברוב המקרים קבלת ההחלטה אינה משפרת את תחושתם. תקוות רבות לחיים ארוכים של עצמאות מתבדות כשבני משפחה קשישים מתחילים לפתח סניליות או תלות באחרים.

צוות ההנהלה ונותני השירות המקצועיים בבית האבות נווה אורנים פועלים לרווחת ושיפור איכות החיים של דיירי הבית כבר למעלה מארבעים שנים. אנו מיומנים בהענקת תמיכה לבני משפחה החווים תחושות אשמה, ומסייעים בהקלת העברת בן משפחתם האהוב למסגרת של בית אבות.

אם כבר קיבלתם את ההחלטה להעביר את אבא או אמא, סבא או סבתא למסגרת טיפולית, חשוב לדעת מה מצפה להם ולכם בעתיד הקרוב. הנה כמה נקודות חשובות שכדאי להתכונן אליהן לרגל מעבר לבית אבות סיעודי:

אל תבטיחו הבטחות אותן אינכם מסוגלים לקיים

…וגם אין צורך להבטיח הבטחות חסרות יכולת מימוש. בני משפחה רבים אינם מוכנים אפילו לשקול את אפשרות העברת הורה אהוב למסגרת בית אבות סיעודי, ומצהירים על נכונותם ויכולותיהם לטפל בו בעצמם בבית. גישה זו נשמעת אולי אצילית, אך התנהגות זו עלולה להוביל לתוצאות שגויות.

בני המשפחה בדרך כלל אינם מוכנים למקרים בהם חלה התערערות פתאומית במצבו הבריאותי או הנפשי של ההורה. רוב הילדים או הנכדים לא ידעו מה לעשות, למשל, אם אבא מקבל פתאום שבץ או נופל ושובר ירך. ככל שגילו של האדם המבוגר עולה, כך הטיפול בו עשוי להפוך מורכב יותר. במיוחד כשצוות בית החולים מתעקש על כך שההורה אינו יכול לשוב לביתו וזקוק לטיפול מקיף ומיומן של צוות סיעודי בבית אבות, זהו לא הרגע לקחת את המשימה על כתפי המשפחה.

לקריאה נוספת: איך בוחרים בית אבות?

חשיבות ההכנה המוקדמת

מומלץ לבני המשפחה להתכונן מראש לתרחישים אלו, לרבות הצורך ללוות את הקשיש מסביב לשעון. בבית האבות נווה אורנים, הדיירים זוכים לטיפול ותמיכה מקיפים, ולמענה הולם לכל צרכיהם הבריאותיים, הפיזיים והרגשיים. כך, בני המשפחה יכולים להיות רגועים כשהם מבינים שיקיריהם זוכים לטיפול המסור הטוב ביותר אותו ניתן לקבל.

באופן אידיאלי, ילדים להורים מבוגרים צריכים להתחיל מוקדם ככל האפשר לסייר בבתי אבות שיכולים להתאים לצרכי הוריהם. עליהם  לשקול את האפשרויות ולקבל החלטה מושכלת לגבי המעבר לבית אבות סיעודי מבעוד מועד, במקום לקבל החלטה חפוזה במקרה חירום.

התפקיד שלכם הוא לספק את הטיפול הנכון

יתכן שלא תמיד ההורה המבוגר שלכם יסכים עם החלטות ילדיו או נכדיו באשר לטיפול הנכון בו. אולם הנקודה החשובה עליה אין להתפשר היא שזכותו של כל אדם לקבל את הטיפול הנכן בזמן הנכון. כשמבינים עובדה זו, ניתן להתחיל לפתוח את הדיון.

מצד שני, ההחלטה לא צריכה להתבצע אך ורק בהתאם לרצונותיו הבלתי משתנים של ההורה במצבים בהם התפקוד שלו עדיין תקין. תוכנית טיפול "נכונה" צריכה לענות על הצרכים של ההורים המבוגרים כעת ובעתיד, תוך התחשבות בצרכים וביכולות של בני משפחה אחרים.

אם הטיפול הטוב ביותר פוגש את הנוסחה לפיה העברת ההורה הקשיש למסגרת בית אבות סיעודי, אז זוהי הבחירה הנבונה לכולם.

התמודדות עם מערבולת רגשות

כשהורה מבוגר מסכים לעבור לבית אבות סיעודי, בני המשפחה חשים הקלה מוחשית, המעורבת בתחושות כבדות של אשמה. הילדים מרגישים שאיכשהו לא הצליחו לעשות יותר על מנת למנוע מהלך זה, וחווים עצב עמוק.

אך אם מצב ההורה מתדרדר עד כדי כך שטיפול מסביב לשעון חיוני עבורו, הדאגה מפנה את מקומה להקלה עם מציאת מסגרת החיים הנכונה.

בני משפחה רבים מודאגים מאיכות החיים של הוריהם בבית אבות, אך האמת היא שלא צריך לדאוג. יש איכות חיים בגיל השלישי, ולעיתים היא אפילו טובה יותר בבית האבות מאשר בחוג המשפחה. כל מה שצריך כדי להבין את זה הוא לבצע סיור מקדים במספר בתי אבות, לשוחח עם אנשי הצוות ולהתבונן בדיירים אחרים במקום. ניתן גם לחפש המלצות מבני משפחה אחרים שהעבירו את יקיריהם למסגרת של בית אבות סיעודי. יחד עם מעקב צמוד אחר רווחתם הפיזית והרגשית של הוריהם לאחר המעבר, בני המשפחה יוכלו "לישון בשקט" כשהם יודעים שיקיריהם מקבלים את הטיפול המסור, המיומן והמקצועי ביותר לו יכלו לצפות.

שיתוף ההורים המבוגרים בהחלטה לקראת המעבר

אם ההורים המבוגרים צלולים ומסוגלים לתת את דעתם על המעבר לבית אבות סיעודי, מומלץ לשתף אותם בתהליך קבלת ההחלטה ולשאול אותם ישירות מה דעתם לגבי המעבר.

במקרים אחרים, היכולת לתקשר עימם עשויה שלא להיות אפשרית בשל מחלת אלצהיימר, דמנציה או בשל נסיבות חיים אחרות. במקרים אלו, צוות ההנהלה של בית האבות ישמח להעניק לבני המשפחה את הייעוץ המקצועי לו הם זקוקים.

שיקולי בני המשפחה לפני מעבר לבית אבות

אנשי הצוות בבית האבות נווה אורנים מסייעים לבני המשפחה המתלבטים אם הגיע הזמן להעביר את הוריהם המבוגרים למסגרת חיים חדשה. בין היתר, אנו מבקשים מבני המשפחה לקחת צעד אחד אחורנית כדי להשקיע מחשבה על איכות חייהם כמטפלים. טיפול סיעודי בהורה מבוגר גובה מחיר פיזי, נפשי ורגשי עצום. מותר לבני המשפחה לשאול: האם בריאותם כמטפלים נמצאת בסיכון?

מנוחה היא מצרך יקר כשבני משפחה מטפלים בהורה מבוגר אהוב. הצורך לספק תמיכה במשרה חלקית או תפקוד כמטפלים עיקריים מסביב לשעון, מתבטא בעייפות העלולה להזיק לבריאותם. גם כשהם לא מספקים את הטיפול ישירות, כגון כשהם נמצאים בעבודה, או כשהם שוכרים שירותי מטפל סיעודי, הדאגה אינה פוסקת.

ככל שהזמן עובר, העייפות מובילה לתשישות והדאגה הופכת לפרנויה. כאשר המוח נמצא תמיד בכוננות גבוהה, החרדה עלולה להתפתח להתמוטטות נפשית ופיזית.

בני משפחה רבים נוטים להיכשל בזיהוי הצרכים של עצמם

הטיפול של בן משפחה בהורה סיעודי עלול להוביל את בן המשפחה, המטפל, שלא להקפיד על תזונה נכונה ומנוחה מספקת. ככל שהזמן עובר בריאותם מתדרדרת, והסיכונים שלהם ללקות במחלות גוברים ככל שהתסמינים מחמירים. כלומר, נוכחות פיזית מתמדת בחיי יקיריהם גורמת לבני משפחה רבים לחוות פציעות לטווח הארוך, כגון כאב גב חמור או כרוני.

במקרים רבים, בני המשפחה ממתינים עם טיפול בעצמם עד שהם מגיעים למצב בו אינם מסוגלים יותר להעניק את הטיפול הדרוש להוריהם. בשלב זה, הצורך במעבר לבית אבות סיעודי הופך לכורח המציאות. אך אין צורך להמתין עד לפגיעה בבריאות בני המשפחה, וחשוב לקבל את ההחלטה הנכונה בשלבים מוקדמים יותר, לרווחת כל הצדדים.

סיוע לקשישים להסתגל לבית אבות סיעודי

רוב הקשישים מביעים בגלוי את חוסר הנוחות שלהם מהמחשבה על מעבר לבית אבות סיעודי, וחלקם נוטים אף לפתח דיכאון כתוצאה מההכרה בצורך שלהם לקבל תמיכה מקיפה מסביב לשעון.

מבוגרים רבים שעוברים למסגרת בית אבות, מתמודדים עם החיים בסביבתם החדשה, אך לאחר תקופת המעבר הראשונה, גם אם היא נפרשת על פני פרק זמן ארוך, רבים מהם מתחילים להסתגל לחייהם החדשים. מאמר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת Nursing Research and Practice מכנה תקופה זו "שלב ההסתגלות" ומעריך שהיא נמשכת בין שלושה חודשים לחצי שנה.

במהלך שלב ההסתגלות, דיירים חדשים בבית אבות סיעודי עשויים שלא לשתף פעולה עם שגרת החיים החדשה המצופה מהם, או לא להסכים לקבל את הטיפול מצוות העובדים.

בנוסף, הם מתחילים ללמוד לחיות עם קבוצה חדשה של אנשים, והיכולת שלהם ליצור חברויות חדשות עשויה להתעכב. תקופת ההתאמה עשויה להיות מורכבת, אך במוקדם או במאוחר, קשישים רבים מתאימים את עצמם באופן מלא לסביבת בית האבות.

שיפור באיכות החיים לאחר המעבר לבית אבות

לאחר תקופת ההסתגלות לבית אבות סיעודי, קשישים רבים מסתגלים למסגרת החיים החדשה שלהם. הדבר נכון לגבי בני המשפחה, שאינם צריכים יותר לרוץ עם הוריהם לבתי חולים ולבלות שעות ארוכות בחדרי מיון.

בני המשפחה יכולים להמשיך לפקח על הוריהם ועל הטיפול שניתן להם. הם מוזמנים לבדוק שחדריהם נקיים, שהם מקבלים מענה לצרכיהם ושהם מרוצים מחייהם החדשים. כל התרחישים האלו מסייעים לבני משפחה לחוות הקלה מהתלבטויותיהם ארוכות השנים לפני המעבר, כשהם מבינים שהוריהם חיים באיכות חיים גבוהה, שהם בטוחים, בריאים ושמחים.

עוד על איכות חיים בגיל השלישי

The post לקראת מעבר לבית אבות סיעודי appeared first on אשכולות אורנים.

לדבר עם חולי אלצהיימר

דרכים פשוטות לתקשר עם בן משפחה במהלך המפגש

מתוך הספר "לדבר עם חולי אלצהיימר"  קלאודיה ג'. שטראוס

ערכה כרמית לוי, מרפאה בעיסוק // נווה אורנים

דמנציה, או במינוח העברי – שיטיון, הנו שם כולל לקבוצת מחלות המתאפיינות בירידה בתפקודי המוח ובהידרדרות מנטאלית וקוגניטיבית. המחלה מתבטאת באובדן זיכרון לטווח הקצר, קשיי שפה ותקשורת, פגיעה בזיהוי אנשים וחפצים, היעדר התמצאות במקום ובזמן, קשיים בחשיבה מופשטת, שיפוט לקוי ושינויים באישיות.

מחלת אלצהיימר היא הנפוצה ביותר מבין מחלות הדמנציה. מחלה זו הינה מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, הבאה ליידי ביטוי במוות פרוגרסיבי של תאי מוח שאינם מתחדשים. מחלה זו מאופיינת בתחילה בפערי זיכרון, שינויי מצב רוח, ובבעיה במציאת המילים הנכונות. בשלב מאוחר יותר, החולה מוצא עצמו מעורפל יותר, עם קושי הולך וגובר בדיבור ובהבנת המציאות סביבו. (מתוך אתר עמותת "עמדא" עמותה לחולי דמנציה ואלצהיימר).

אחת הגישות להתמודדות עם קשיים הנובעים מהמחלה הינה שיטת התיקוף (Validation) שהינה שיטה ייחודית ומובנת לתקשורת וטיפול בחולי דמנציה מסוג אלצהיימר. תמצית הגישה מבוססת על מתן תוקף וקבלה של רגשותיהם של הקשישים הדמנטיים תשושי הנפש, ללא תנאי, באמפטיה, תוך כדי זרימה עם עולמם הפנימי, שמירה על כבודם, הרגעתם ובכך שיפור רווחתם האישית.

עדות מוקדמת לגישה זו נמצאת בכתבי הרמב"ם: "מי שנטרפה דעת הוריו, ינהג עימם כדעתם". (כספי, א. וקורן, ח. (2003). "טיפול ותקשורת עם חולי אלצהיימר".  דורות, 67, 32-35).

מדוע חשוב לתת תוקף למציאות של הקשישים הדמנטיים?

העובדה שאדם סובל ממחלת אלצהיימר אין פירושה שהוא משוגע. לו נתקענו באיזשהו מקום וננעלנו בו ולא היינו מבינים מדוע איש אינו משחרר אותנו, ובנוסף הסובבים אותנו היו מתנהגים באופן מוזר בעליל ואומרים דברים שאיננו מבינים? זה מפחיד, כואב ומדלל את מאגרי האנרגיה.

לעיתים הקשישים הדמנטיים,  סבורים שהוריהם עדין בחיים, שילדיהם עדיין קטנים והם צריכים לאסוף אותם מגן הילדים, או שעליהם לצאת לעבודה בבוקר. בעצם הניסיון לשכנע אותם בנוגע לשנה הנוכחית, לגילם ולאובדנים שלהם – אנו מתכחשים למציאות שלהם. כאשר אנו מכחישים את המציאות שלהם, אנו מאיימים עליהם, מפחידים אותם, מבלבלים אותם ומתסכלים אותם – וזו לא מטרת הביקור שלנו.

לא נתווכח עמם. אין זה משנה אם הם צודקים או לא. מה שחשוב הוא שהם מאמינים בהיותם במקום אחר ובזמן אחר. התעקשות מצידנו על משהו אחר רק תבלבל ותרגיז אותם. היא לא תשנה את תפיסת הזמן והמציאות שלהם. לפיכך, הרבה יותר נדיב (ומביע כבוד) להקשיב, ולהשמיע תגובות השתתפות או הערות בלתי מתחייבות.

קשה כל כך לבקר. אף פעם איני יודע למה לצפות. כיצד ניתן להתכונן?                                

הטוב ביותר הוא לשבת לשתי דקות בשקט, אפילו במכונית, לנשום עמוק, לנקות את המוח ולהיות פתוחים לכל מה שיתרחש. לשנות את המנטאליות של "בואו נעשה את זה" למנטאליות של "נראה מה יקרה".

אם נהיה רגועים, נוכל לחשוב בקור רוח. אם תהיה לנו תשובה טובה, נספק אותה. ואם לא, נאמר שאיננו יודעים.

איך להתחיל שיחה?

האנשים שאנו מבקרים אולי לא יזהו אותנו. אנו עשויים לא להיות בטוחים שהם זוכרים אותנו. אין צורך לבדוק זאת. פשוט צריך "להיכנס" לעניין. הנה כמה דוגמאות:

"שלום רות, טוב לראות אותך"

"שלום משה. איזה יום ארוך היה לי! איך עבר היום שלך?"

"היי. כמה נעים לראות אותך. אכפת לך אם אשאר קצת לפטפט איתך?"

"היי. את נראית היום כל כך מגונדרת. אני בטח נראית די מוזנחת לידך"

אם הם שואלים מי אנחנו, או מדוע אנו פה, פשוט נציין את שמנו או נאמר: "באתי לבקר אותך". נוכל להוסיף: "אני מקווה שהזמן מתאים?" או "אני נהנה לבלות בחברתך". אם הם יאמרו "אני לא מכיר אותך" נוכל לומר "אני שמח לפגוש אותך, שמי הוא …"

מדוע הם חוזרים על כל סיפור/שאלה?

אנשים הסובלים מאלצהיימר אינם זוכרים שהם ניהלו זה עתה את השיחה שעליה הם חוזרים. לפיכך הם יאמרו את אותו הדבר וישאלו את אותן השאלות שוב ושוב. הם יספרו לנו את אותם הסיפורים שוב ושוב. התוכן אינו חשוב. מה שחשוב הוא שאנחנו מנסים לתקשר באמצעות שיחה. הם אינם בוחרים בנושא שיחה. הנושא בוחר אותם. כל מה שהם מצליחים לשלוף מזיכרונות, כל המילים שהם מרגישים שיש ביכולתם לסמוך עליהם כדי להרגיש בסדר. לכן, חשוב שנהיה נכונים להמון חזרות על אותם הדברים. בכל פעם שהם שואלים את השאלה, זוהי עבורם שאלה חדשה. עלינו להתנהג כאילו היא שאלה חדשה גם עבורנו. דבר זה בפני עצמו יקנה להם ביטחון.

איך לשאול שאלות?

שאלות הן בעייתיות. בדרך כלל עדיף לשאול שאלות סגורות מאשר פתוחות. על שאלות סגורות ניתן להשיב ב"כן" או "לא" או "אולי" או "אינני יודע" או "אני לא זוכרת". המפתח הוא לשאול שאלות שאנשים יכולים להשיב עליהן ב"כן" או "לא" ולהימנע משאלות העשויות להוביל ל"אני לא יודע" או "אני לא זוכרת". לא נשאל שאלות הדורשות מהם לשלוף מידע מן הזיכרון. לא נשאל שאלות בקשר לעבר (גם לא לדברים שקרו לפני חמש דקות).

שאלות שיש להימנע מהן כוללות שאלות כגון הם אכלו ארוחת צהריים, אם שיערם טופל או אם בגדיהם חדשים. הדרך הטובה ביותר היא לשאול אותם שאלות רק בקשר למה שקורה ברגע זה ולגבי הרגשתם ברגע זה.

כיצד אני יכול לעודד עשייה?

לעיתים קרובות הרעיון שמשהו יגרום להם הנאה, לא יזיז אנשים ממקומם. ואולם, אם נרמוז שהדבר יגרום הנאה לנו, הם עשויים להשתכנע לעשות זאת.

"אני מעוניין לעשות זאת. היית רוצה להצטרף?"      //       "אהנה מכך יותר אם תצטרף אלי"

"אני הולך לשם עכשיו. מה דעתך להצטרף אלי?"      //      "חבל שתחמיץ את זה. מותר לי להצטרף?"          

"מקלחת חמה היא אחד הדברים האהובים עלי. לא אכפת לי לחכות בשעה שאת נהנית משלך"

"כל כך נעים לעשות דברים יחד"

איך להגיד "לא"?

לפעמים עלינו לומר "לא" אבל יש מגוון דרכים לעשות זאת:

"הלוואי ויכולתי"     //    "הו, זה יכול היה להיות נחמד"      //       "לו רק יכולנו"              

"זה באמת נשמע תענוג"     //      "אינני יודע. אנסה לברר"   //      "אני חושב שהיום חם/קר מידי לכך"

איזה רעיון נהדר. אולי נוכל לתכנן משהו"      

מה אם יבקשו שניקח אותם הביתה?

בקשה כזו שוברת את הלב. התשובה היחידה היא להניח את זרועותינו סביבם ולומר "הלוואי ויכולתי" או משהו מעין זה, בנימת קול חמה ככל האפשר.

אחת הדרכים למנוע מאנשים לבקש מאיתנו לקחת אותם איתנו הביתה, היא להימנע מסימנים שאנחנו מתכוונים לעזוב. לדוגמא, לבישת מעיל או מנשיאת ארנק או תיק רומזת לכך שבכוונתנו לעזוב. לכן, לפני שאנו נכנסים למחלקה, כדי שנשאיר במכונית כל מה שאפשר והעיקר שיהיה מחוץ לטווח הראייה. בהתאם לנסיבות, אולי כדאי להימנע מלהזכיר את העובדה שבאנו במכונית.

איך לסיים ביקור?

גם סיום ביקור מהווה קושי. מדהים לגלות כמה אנשים הופכים פטפטניים בניסיון לדחות את עזיבתנו וכיצד הם מתעלמים באופן אלגנטי מן הרמזים שלנו בדבר הצורך לפרוש.

נזכיר להם כמה נהנו מהביקור. נאמר להם שבקרוב נבוא שוב. נשאל אותם אם מותר לנו לבוא שוב לביקור. נאמר:

"כל כך נהניתי"

הפגישה איתך היא החלק הטוב ביותר ביום שלי"

"אני לא חושב שצחקתי כל כך כל היום. תודה רבה לך"

"הייתי רוצה לבוא שוב בעוד יומיים. זה בסדר אם אבוא לבקר אותך שוב?"

כמה דברים שנוכל לעשות:

• נביא איתנו מוסיקה שהם אהבו בשעתו ואמצעי לנגן אותה. לא ננסה לגרום להם לזכור שהם אהבו אותה, בכך שנאמר שהבאנו מוסיקה שהייתה אהובה עליהם. פשוט נאמר שהבאנו להם מוסיקה להקשיב לה בשעה שאנחנו משוחחים ונשאל אם ברצונם להאזין לה. אם הם יצטרפו בשירה או יעירו כמה המוסיקה מוצאת חן בעיניהם, נאמר שאנחנו שמחים על כך, וכי גם אנחנו אוהבים אותה, וכמה קיווינו שהם יאהבו אותה גם כן. אחר כך נביא אותה איתנו גם בביקור הבא.
• נביא איתנו אלבום תצלומים מהתקופה שילדיו של האדם היו קטנים – שכולם נראים כפי שנראו אז, ונעבור איתו על התצלומים. לעיתים קרובות אנשים עם אלצהיימר מאמינים שהם חיים בעשור שונה. העבר הוא ההווה שלהם, והשנים שחלפו מאז ועד היום אינן זכורות להם, לפיכך הם יכולים לזהות אנשים רק באמצעות המראה שלהם מן התקופה ההיא. נוסיף כיתובים לאלבום. לא נתחיל משפטים עם "זוכרת ש…?" במקום זה, נתייחס למה שקורה בתצלום, או לתסרוקת, לבגדים. אם נוכל נכין מהאלבום העתק ונשאיר לו שיוכל לדפדף בו כשירצה.
• אם הם אהבו גינון או פרחים או רהיטים, נביא להם קטלוגים או כתבי עת בנושא.
• נביא משהו שניתן לדפדף בו, לאו דווקא לקרוא.
• נביא משהו שקשור לשטחי ההתעניינות שלהם אבל נתנהג כאילו שמדובר במשהו שמעניין אותנו.

נדאג להבהיר להם שגם הם מעניקים לנו משהו.

שמירה על כבודם העצמי – הקפדה שלא להעמידם במצב מביך – זהו עיקרו של הביקור שלנו.

ובנוסף, נוכל למצוא דרכים לגרום לאדם שאותו אנחנו מבקרים, לחוש שגם אנחנו מפיקים תועלת מן הביקור.

ננסה לומר דברים כגון:

"כל כך מרגיע לשבת ככה אתך."     //      " אינני יודע איך את עושה את זה, אבל אתה תמיד גורם לי לצחוק."

"לא צחקתי כך כל היום. תודה."      //      "אני נהנה כל-כך מחברתך."      //

"אתה תמיד שלו כל כך. אני מקווה שאוכל ללמוד ממך."       //      "החיוך שלך עושה לי את היום!"

הדברים נאספו מתוך הספר "לדבר עם חולי אלצהיימר"  קלאודיה ג'. שטראוס, (שמעוני הוצאה לאור בע"מ).

ניתן למצוא בספר תשובות רבות והרחבה בכל מה שמעניין אתכם בנושא זה, ועוד.

The post לדבר עם חולי אלצהיימר appeared first on אשכולות אורנים.