• יש את אלו שמגיעים כל יום. הם יושבים בחוץ עם יקיריהם באופן קבוע. הם מחייכים אלינו, חיים את המקום, רואים הכל, נותנים יד כשהם יכולים והכל בשקט. בשקט שלהם.
• יש את המבקרים שהופכים את המקום בכל פעם שהם מגיעים. המון אמוציות. לפעמים צועקים ולפעמים מחבקים. כועסים אך מפנקים, בוכים אך נותנים המון אהבה. בקיצור – חם ומעניין מכל הכיוונים.
• יש את אלו שרק מתלוננים. זה טבעי. אנחנו מנסים להסביר לצוות "לא עליכם הם כועסים. הכעס שלהם לא קשור אליכם". זה לא פשוט, אבל זה ללא ספק חלק חשוב מהעבודה שלנו.
• יש את אלו שמגיעים פעם או פעמיים. הם תמיד מוקירי תודה. הם עסוקים מאוד ויודעים שלא יכלו לטפל בהורה בבית. הם משתדלים להעניק לצוות בכל הזדמנות ומקפידים להגיד תודה. כל תודה כזאת – נותנת לצוות כוח להמשיך לעשות עבודה טובה. אל תוותרו על תודה.

הכי חשוב: בקרו בבית האבות!

לא משנה מאיזה זן של מבקרים אתם. אנחנו אוהבים את כל המבקרים. זה חם, זה שמח, זה מאתגר וכאמור – זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. אבל יותר מהכול – זה באמת חשוב. משמעותי וחסר מאד לקשישים שגרים איתנו פה בבית.

אין דבר כזה "לבקר יותר מדי". בין אם בחול המועד סוכות, בחג אחר, בסוף השבוע או בסתם יום של חול: בואו. בקרו!

למידע נוסף:

איך מבקרים בבתי אבות קשיש עם דמנציה או אלצהיימר: מה אומרים, מה לא… ובעיקר איך מסיימים את הביקור.

ביקור משפחה בבית אבות: איך יוצרים ביקור משמעותי אצל תשוש נפש

והנה כמה טיפים נוספים מדף הפייסבוק שלנו

בתמונה הראשית של הפוסט: המשפחה המקסימה של יחיאל.

The post ארבעה מיני מבקרים בבתי אבות appeared first on אשכולות אורנים.

בשורות הבאות נפרט את השלבים העיקריים בתהליך. בדרך כלל הם מבוצעים בסדר קבוע, אך ניתן לבצע שינויים בסדר השלבים או בפעולות שנכללות בכל שלב; על פי הצורך או העדפות הדייר או משפחתו. חשוב לשתף גם את הדייר העתידי בתהליך הקבלה הצפוי.

נשמח גם לענות לשאלות או לתאם סיור בבית שלנו. זהו בעצם השלב הראשון בתהליך ההיכרות בנווה אורנים:

שיחת טלפון ראשונית לצורך תיאום סיור במקום

שיחה זו מתקיימת לרוב מול אחת מנשות השיווק שלנו – מירב, כרמית או שירלי. בשיחה זו ניתן לקבל הסבר קצר על המקום ולתאם סיור במקום לצורך התרשמות ראשונית. זו ההזדמנות הראשונה (ולא האחרונה) לשאול כל שאלה שעולה בדעתכם. בהמשך נרחיב עוד על חשיבות התקשורת בינינו, והיא מתחילה כבר בשיחת הטלפון הראשונית: שתפו אותנו בחששות, הקשו עלינו בשאלות, ספרו לנו כל מה שמטריד אתכם.

פגישת היכרות

לאחר השיחה הראשונית והסיור בנווה אורנים, נקבע פגישת היכרות בין הדייר ובני משפחתו לבין צוות המחלקה. בפגישת ההיכרות הזו יהיו נוכחים רופא/ת המחלקה, מנהל הסיעוד, עובדת סוציאלית של המחלקה, ולפי הצורך – מרפא בעיסוק ו/או פיזיותרפיסט.

פגישה זו נועדה לצורך היכרות הדדית – הדייר את הצוות והצוות את הדייר. ככל שההיכרות אישית ומעמיקה יותר, כך נבין את מידת ההתאמה של הדייר לבית ולמחלקה הספציפית. גם בהזדמנות זו הדייר ובני משפחתו מוזמנים לשאול כל שאלה בצורה חופשית. חשוב לנו שתקבלו כמה שיותר תשובות כדי להחליט אם נווה אורנים הוא אכן המקום המתאים לצרכיו של הדייר ולרצונותיו בתקופה זו בחייו.

יום הקבלה

יום קבלת דייר חדש לנווה אורנים הוא יום מרגש מאוד הן עבור הדייר והן עבור הצוות. אנו עושים מאמצים על מנת שהיום הזה יעבור בצורה הכי נעימה ומחבקת.

במהלך יום הקבלה, הדייר ומשפחתו יכירו את אנשי המקצוע השונים:

1. שיחה עם עו"ס המחלקה: היכרות, הסבר על אופי המחלקה, סדר היום והצוות המטפל במחלקה (אנשי הקשר העיקריים).
2. שיחת היכרות עם אחות ורופאת המחלקה: המטרה היא היכרות מעמיקה יותר עם צרכיו של הדייר בפן הרפואי והסיעודי, ותיכנון המשך הטיפול בו.
3. בשלב זה, בדרך כלל, בני המשפחה והדייר נפרדים לפרק זמן קצר. בני המשפחה ניגשים בחזרה למשרדי הנהלת נווה אורנים על מנת להסדיר את נושא התשלום: חתימה על חוזה, הסדר התשלומים והוראת הקבע. בינתיים, ברוב המקרים, הדייר שוהה במחלקה יחד עם הדיירים והצוות להיכרות ראשונית. צוות המטפלות יסייע לדייר בסידור הבגדים וחפציו האישיים בחדרו.
4. סיום תהליך הקבלה: ברור לנו שזה רגע לא פשוט למשפחה ולדייר. לכן בוודאי שאנו מאפשרים להם להישאר יחד במחלקה – עד שירגישו לנכון להיפרד לאותו היום.

כעת מתחיל חודש ראשון של הסתגלות. זה יכול להיות חודש קשה לדייר ולמשפחתו, ואנו מבינים את הקשיים ומשתדלים להיות זמינים לכל צורך, שאלה ועניין.

שיחת משפחה ראשונה לאחר חודש

שיחת חודש נקבעת על ידי העובד הסוציאלי כעבור חודש ימים מיום כניסת הדייר למחלקה. השיחה נקבעת בין משפחת הדייר (ו/או הדייר במידה ומסוגל ומעוניין בכך) ובין צוות המחלקה. מן הצוות של נווה אורנים נוכחים רופאת המחלקה, מנהל סיעוד, אח אחראי מחלקה ועובד סוציאלי. במידת הצורך נוכחים גם פיזיותרפיסט, דיאטנית או מרפא בעיסוק.

מטרת השיחה היא לדון בהסתגלותו של הדייר במחלקה: בצרכיו, רצונותיו ובקשיים שעלו במהלך החודש הראשון לשהותו בנווה אורנים. במהלך השיחה, בני המשפחה ו/או הדייר מוזמנים להציף קשיים, בקשות, תלונות וכל דבר דומה.

שיחה זו היא קריטית בחשיבותה, משום שבמהלכה נוכח כל הצוות המטפל בדייר. השיחה למעשה מאפשרת חשיבה משותפת על המשך הטיפול בדייר תוך העלאת פתרונות לקשיים שעלו במהלך חודש ההסתגלות.

נשארים בקשר כל הזמן

גם אחרי יום הקבלה, גם אחרי שיחת המשפחה שלאחר חודש ההסתגלות – אנחנו תמיד במרחק טלפון או וואטסאפ. אנחנו מעדכנים את המשפחות בכל התפתחות ככל שעולה הצורך, וזמינים לשאלות ועדכונים מצד המשפחה.

סיכום תהליך ההיכרות והקבלה

תהליך ההיכרות והקבלה הוא תהליך מרגש, מציף ולעיתים לא פשוט כלל. בני המשפחה והדייר מסתגלים למצב חדש ואחר. תחושת אי הוודאות לעיתים מעצימה את ההתרגשות בתוך החוויה. לכן אנו מזמינים אתכם לשאול כמה שיותר שאלות, לקרוא, לחקור ולהבין כל פרט ופרט בתהליך הקבלה ולאחריו.

חשוב לנו שתשתפו אותנו במה שחשוב לכם ולאדם היקר לכם. אנו מבינים את השוני בצרכים וברצונות בין אדם לאדם. נשתדל לעשות את ההתאמות בתהליך ולאחריו כך שתעברו אותו בצורה טובה, נוחה ונעימה.

אנו מקווים שהאמור לעיל סייע להבהיר את התהליך ולהקל על המעבר. לשאלות, לפרטים נוספים או לתיאור סיור בנווה אורנים הקליקו כאן.

The post תהליך ההיכרות והקבלה בנווה אורנים appeared first on אשכולות אורנים.

אומרים שיהללך זר ולא פיך, ולכן אספנו כמה מן המכתבים המרגשים שקיבלנו. בהמשך נעזרנו בהם כדי לבצע תהליך של למידה מהצלחות, ואנחנו גאים להציג אותם כאן:

ר"י, הבן של י"ג, כתב לנו:

למה אני ממליץ על נווה אורנים?
קודם כל כי בנווה אורנים שומרים באמת על אמא שלי. זה הדבר הראשון בסדר העדיפות של המקום. זה החזון וזה הראייה, איך לשמור על אמא שלי בצורה הטובה, הנכונה והבריאה ביותר.
כל העובדים במקום עושים את עבודתם קודם כל מתוך שליחות, מתוך אהבה, מתוך מסירות.
ההנהלה מעורבת ויודעת כל פרט ופרט.
התרבות במקום היא תרבות של נתינה לדיירים קודם כל.
אני רואה את אמא שלי ברוגע, בבריאות, באושר,  תמיד מטופחת, תמיד מחייכת.
אמא שלי חשובה במקום.

בימיי לא ראיתי בית לאוכלוסיה מבוגרת כמו הבית הזה.
כשאני חושב על המקום ועל אמי שגרה שם תמיד אני מרגיש טוב ושקט בלב.
יכולתי לתת לאמי את הדבר הטוב ביותר שיכולתי לתת לה ולשמור עליה וכל זאת בזכותכם.
כל פעם שאני מגיע לביקור אני תמיד יוצא משם בלב שלם שזה היה הדבר הנכון ביותר לדאוג לאמי.
תודה רבה מקרב לב על מה שאתם עושים ונותנים לאמי בפרט, לנו המשפחה ולכל הדיירים והמשפחות.

ק"כ כתבה:

אנחנו ממליצים בחום על נווה אורנים בשל הדאגה המתמדת להורים; שמשתקפת בעדכון השוטף שאנו מקבלים בנוגע לאירועים משמחים וגם כאלה שפחות. בזמינות של הצוות לכל שאלה בווטצאפ ובמענה טלפוני. בנכונות להקשיב לבקשות שלנו ולתת להן מענה ובכלל זה במאמצים שננקטו כדי לאפשר ביקור.
תודה לכם על תשומת הלב והאדיבות בהם אתם מטפלים בהורים וגם החיוך והאדיבות שאתם מקבלים אותנו.

ס"א כתבה:

אני ממליצה על נווה אורנים.
כי יש תחושה אמיתית שלמרות התקופה ההזויה הזו של הקורונה, הצוות בגיבוי ההנהלה עושה את המיטב עבור הדיירים.
חוץ מהשגרה של אוכל, תרופות וניקיון…
אפילו הרעיון של להכין רשימת קניות ,שכל דייר יאמר דבר אחד שיעלה לו חיוך …שהגשמתם הוא מבורך.
שמרו על יקירנו ועל עצמכם , בריאות ונפש עם הרבה תכני העשרה. במיוחד גם לפיצוי על הרעשים והלכלוך הבלתי פוסקים של הבניה וההתחדשות של המוסד.

ק"ו כתב:

בוקר טוב צוות נווה אורנים היקרים,
תודה רבה על הטיפול המסור. העבודה הלא פשוטה שלכם ימים כלילות. הדאגה בכל התקופה הקשה הזאת.
אני מאוד ממליצה על נווה אורנים כבית להורים שלנו.

ט"א כתבה:

אין מאושרת ממני לדעת שאני ואחי בחרנו נכון בבית עבור אבא, ואין די מילים להודות לכם.
ממש רואים כמה הוא רגוע, שמח ונהנה מהחיים עם החברות והחברים במחלקה.
אני מאמינה שכל מי שיבחר בכם ישמח שעשה זאת. לדעתי נווה אורנים הוא לא רק מוסד גריאטרי מצוין, אלא בית אבות מומלץ בחום.
תודה על כל מה שאתם עושים עבור אבא שלנו.

ש"ע כתב:

את דעתי עליכם אתם כבר יודעים…. בכל הזדמנות אני שומעת מאמא רק טובות על הצוות כולו. ואם היתה איזו בקשה נפתרה על הצד הטוב ביותר. אוזן קשבת ולב שתמיד מביע אהבה. אלו הדברים שמעודדים ונותנים המשך חיות בנעימים. בפרט לאדם המבוגר והבודד בימי הקורונה.
אין מילים לכם להודות על כל היחס לאמא. בטוחה שגם לאחרים

מ"ל כתב:

יישר כוח על התמודדות מול מגיפה שכדוגמתה לא הכרנו. בתוך הכאוס הגדול, העולמי, הארצי והמקומי, השכלתם להתנהל באהבה, פשוטה כמשמעה, לדיירים. בתוך כך, הייתה האחריות, מלאת חום, חמלה וקשב למצוקות הדיירים, העובדים והמשפחות.
לא הייתי צריך את החושך כדי להכיר את האור שאתם מפיצים, אך החושך הזה העצים את האור על שלל גווניו והטוב שהרעיף. בתוך הבלבול והחרדה, ביד בטוחה, הובלתם בדרך אל האושר. אושר כזה, בימים כאלה, שבא בעקבות ההחלטה בעבר לבחור בכם להיות הבית להוריי.
לסיכום, לכל מי שהוריו יקרים לו והם זקוקים לתמיכה, יעשה טוב להעזר בבית האבות "נוה אורנים", שהם אלה שיאפשרו לו להביט, ברבות הימים, אחרונית ולהגיד לעצמו ולבני משפחתו, "החלטנו נכון".
ת ו ד ה !
– מ"ל

רוצים להעביר אלינו מכתב, בקשה, שאלה, טענה או כל דבר אחר? נשמח לקבל ולהתייחס לכל פניה. לחצו כאן כדי ליצור קשר. 

The post נווה אורנים בית אבות מומלץ בגדרה appeared first on אשכולות אורנים.

מצבם של אנשים עם דמנציה עשוי להיות דינאמי מאוד. בזמן ביקור משפחה בבית אבות הם עשויים להתקשות בזיהוי בני המשפחה או ביצירת קשר. הם יכולים גם לדבר לא לעניין, או להיכנס למצב של אי שקט. התנהגויות מעין אלה יכולות להוביל במהירות לשחיקה של בני המשפחה ולהגביר תחושות אשמה ותסכול. בפרט, הן עלולות לפגוע באיכות הביקור. לכן חשוב להיות מוכנים ולדעת מה צפוי ומה יכול לקרות במהלך הביקור ולהיערך לכך מבעוד מועד.

לקריאה נוספת: איך לתקשר עם אנשים עם דמנציה

איך להתחיל ביקור משפחה בבית אבות?

לאור הניסיון שלנו בבית אבות נווה אורנים, הדרך הטובה ביותר ליצור ביקור משמעותי עבור תשוש נפש היא להתחיל ברוגע. לשם כך כדאי לשבת לרגע בשקט, אפילו במכונית לפני הכניסה לבית, ולנשום עמוק. לנקות את המוח, להתכונן ולהיות פתוחים לכל מה שיתרחש.

ככל שנהיה רגועים יותר, כך נוכל לחשוב בקור רוח ובהיגיון. אם הקשיש ישאל משהו ותהיה לנו תשובה טובה, נספק לו אותה. אם לא תהיה לנו תשובה, נאמר שאיננו יודעים.

איך להתחיל שיחה עם יקירנו בבית האבות?

בין התופעות המוכרות ביותר של דמנציה ניתן למנות אובדן זיכרון לטווח קצר ופגיעה בזיהוי אנשים. כלומר, יתכן שהאדם שבאנו לבקר לא יזהה אותנו. יחד עם זאת, אין צורך לבדוק זאת או לערוך "מבחן" לקשיש, אלא פשוט להיכנס לשיחה:

"שלום רות, טוב לראות אותך!"

"שלום משה. איזה יום ארוך היה לי! איך עבר היום שלך?"

"היי. כמה נעים לראות אותך. אכפת לך אם אשאר קצת לפטפט איתך?"

"היי. את נראית היום כל כך מגונדרת. אני בטח נראית די מוזנחת לידך."

אם הקשיש שואל מי אנחנו או מדוע הגענו, פשוט נציין את שמנו או נאמר: "באתי לבקר אותך". נוכל להוסיף: "אני מקווה שהזמן מתאים?" או "אני נהנה לבלות בחברתך". אם הם יאמרו "אני לא מכיר אותך" נוכל לומר "אני שמח לפגוש אותך, שמי הוא…" וכן הלאה.

המלצות מעשיות

מומלץ שהביקור יהיה קצר, לא יותר מ-20 או 30 דקות, שכן איכות הביקור חשובה יותר מאורך הביקור. רוב הדיירים במחלקות תשושי הנפש הם בעלי טווחי קשב וריכוז קצרים.

מוזיקה: מומלץ לתכנן מראש איזה שיר תרצו להשמיע ליקירכם. אולי שיר שהייתם שרים בעבר ביחד או שיר של זמר/ת שהוא אוהב במיוחד. הכינו מראש את השיר בטלפון שלכם, וכדאי אף להביא מגבר נייד קטן כדי להשמיע את המוסיקה בקול.

הביאו איתכם תצלומים מהתקופה שילדיו של האדם היו קטנים, ועברו עליהם יחד. לעיתים קרובות אנשים עם אלצהיימר מאמינים שהם חיים בעשור שונה. העבר הוא ההווה שלהם, והשנים שחלפו מאז ועד היום אינן זכורות להם. לפיכך הם יכולים לזהות אנשים רק באמצעות המראה שלהם מן התקופה ההיא. אפשר להוסיף כיתובים לאלבום. יש להתייחס למה שקורה בתצלום, לתסרוקות, לבגדים. אם אפשר, כדאי גם להכין עותק מהאלבום ולהשאיר לו כדי שיוכל לדפדף בו כשירצה.

הביאו ליקירכם תשורה קטנה: משהו טעים לאכול, פרחים עם ריח חזק, צעיף צבעוני דק, קרם ידיים, תמונה במסגרת, דמות קטנה וחמודה.

אתם יכולים לעשות יחד תרגילי תנועה: אתם תעשו והם יחקו את התנועות.

כדי ליצור אסוציאציה חגיגית וחיובית, אפשר להביא בלון הליום ולקשור לכיסא שלכם או לכיסא שביניהם.

התיזו בחלל החדר בושם שיקירכם אהב פעם.

זכרו: ביקור משפחה בבית אבות מעורר רגשות חיוביים אצל יקירכם, גם אם הדבר לא ניכר מיד. כלומר הביקור ישפיע לטובה גם אם יקירכם לא זוכר בדיוק מי אתם או יהיה מבולבל. לכן מה שבאמת חשוב הוא לסיים את הביקור עם אנרגיות חיוביות.

איך לסיים ביקור משפחה בבית אבות?

נזכיר לקשיש כמה נהנינו מהביקור. נאמר לו שבקרוב נבוא שוב. נשאל אוו אם מותר לנו לבוא שוב לביקור. נאמר:

"כל כך נהניתי!"

"הפגישה איתך היא החלק הטוב ביותר ביום שלי."

"אני לא חושב שצחקתי כל כך כל היום. תודה רבה לך."

"הייתי רוצה לבוא שוב בעוד יומיים. זה בסדר אם אבוא לבקר אותך שוב?"

The post ביקור משפחה בבית אבות: איך ליצור ביקור משמעותי אצל תשוש נפש appeared first on אשכולות אורנים.

לדבר עם חולי אלצהיימר

דרכים פשוטות לתקשר עם בן משפחה במהלך המפגש

מתוך הספר "לדבר עם חולי אלצהיימר"  קלאודיה ג'. שטראוס

ערכה כרמית לוי, מרפאה בעיסוק // נווה אורנים

דמנציה, או במינוח העברי – שיטיון, הנו שם כולל לקבוצת מחלות המתאפיינות בירידה בתפקודי המוח ובהידרדרות מנטאלית וקוגניטיבית. המחלה מתבטאת באובדן זיכרון לטווח הקצר, קשיי שפה ותקשורת, פגיעה בזיהוי אנשים וחפצים, היעדר התמצאות במקום ובזמן, קשיים בחשיבה מופשטת, שיפוט לקוי ושינויים באישיות.

מחלת אלצהיימר היא הנפוצה ביותר מבין מחלות הדמנציה. מחלה זו הינה מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, הבאה ליידי ביטוי במוות פרוגרסיבי של תאי מוח שאינם מתחדשים. מחלה זו מאופיינת בתחילה בפערי זיכרון, שינויי מצב רוח, ובבעיה במציאת המילים הנכונות. בשלב מאוחר יותר, החולה מוצא עצמו מעורפל יותר, עם קושי הולך וגובר בדיבור ובהבנת המציאות סביבו. (מתוך אתר עמותת "עמדא" עמותה לחולי דמנציה ואלצהיימר).

אחת הגישות להתמודדות עם קשיים הנובעים מהמחלה הינה שיטת התיקוף (Validation) שהינה שיטה ייחודית ומובנת לתקשורת וטיפול בחולי דמנציה מסוג אלצהיימר. תמצית הגישה מבוססת על מתן תוקף וקבלה של רגשותיהם של הקשישים הדמנטיים תשושי הנפש, ללא תנאי, באמפטיה, תוך כדי זרימה עם עולמם הפנימי, שמירה על כבודם, הרגעתם ובכך שיפור רווחתם האישית.

עדות מוקדמת לגישה זו נמצאת בכתבי הרמב"ם: "מי שנטרפה דעת הוריו, ינהג עימם כדעתם". (כספי, א. וקורן, ח. (2003). "טיפול ותקשורת עם חולי אלצהיימר".  דורות, 67, 32-35).

מדוע חשוב לתת תוקף למציאות של הקשישים הדמנטיים?

העובדה שאדם סובל ממחלת אלצהיימר אין פירושה שהוא משוגע. לו נתקענו באיזשהו מקום וננעלנו בו ולא היינו מבינים מדוע איש אינו משחרר אותנו, ובנוסף הסובבים אותנו היו מתנהגים באופן מוזר בעליל ואומרים דברים שאיננו מבינים? זה מפחיד, כואב ומדלל את מאגרי האנרגיה.

לעיתים הקשישים הדמנטיים,  סבורים שהוריהם עדין בחיים, שילדיהם עדיין קטנים והם צריכים לאסוף אותם מגן הילדים, או שעליהם לצאת לעבודה בבוקר. בעצם הניסיון לשכנע אותם בנוגע לשנה הנוכחית, לגילם ולאובדנים שלהם – אנו מתכחשים למציאות שלהם. כאשר אנו מכחישים את המציאות שלהם, אנו מאיימים עליהם, מפחידים אותם, מבלבלים אותם ומתסכלים אותם – וזו לא מטרת הביקור שלנו.

לא נתווכח עמם. אין זה משנה אם הם צודקים או לא. מה שחשוב הוא שהם מאמינים בהיותם במקום אחר ובזמן אחר. התעקשות מצידנו על משהו אחר רק תבלבל ותרגיז אותם. היא לא תשנה את תפיסת הזמן והמציאות שלהם. לפיכך, הרבה יותר נדיב (ומביע כבוד) להקשיב, ולהשמיע תגובות השתתפות או הערות בלתי מתחייבות.

קשה כל כך לבקר. אף פעם איני יודע למה לצפות. כיצד ניתן להתכונן?                                

הטוב ביותר הוא לשבת לשתי דקות בשקט, אפילו במכונית, לנשום עמוק, לנקות את המוח ולהיות פתוחים לכל מה שיתרחש. לשנות את המנטאליות של "בואו נעשה את זה" למנטאליות של "נראה מה יקרה".

אם נהיה רגועים, נוכל לחשוב בקור רוח. אם תהיה לנו תשובה טובה, נספק אותה. ואם לא, נאמר שאיננו יודעים.

איך להתחיל שיחה?

האנשים שאנו מבקרים אולי לא יזהו אותנו. אנו עשויים לא להיות בטוחים שהם זוכרים אותנו. אין צורך לבדוק זאת. פשוט צריך "להיכנס" לעניין. הנה כמה דוגמאות:

"שלום רות, טוב לראות אותך"

"שלום משה. איזה יום ארוך היה לי! איך עבר היום שלך?"

"היי. כמה נעים לראות אותך. אכפת לך אם אשאר קצת לפטפט איתך?"

"היי. את נראית היום כל כך מגונדרת. אני בטח נראית די מוזנחת לידך"

אם הם שואלים מי אנחנו, או מדוע אנו פה, פשוט נציין את שמנו או נאמר: "באתי לבקר אותך". נוכל להוסיף: "אני מקווה שהזמן מתאים?" או "אני נהנה לבלות בחברתך". אם הם יאמרו "אני לא מכיר אותך" נוכל לומר "אני שמח לפגוש אותך, שמי הוא …"

מדוע הם חוזרים על כל סיפור/שאלה?

אנשים הסובלים מאלצהיימר אינם זוכרים שהם ניהלו זה עתה את השיחה שעליה הם חוזרים. לפיכך הם יאמרו את אותו הדבר וישאלו את אותן השאלות שוב ושוב. הם יספרו לנו את אותם הסיפורים שוב ושוב. התוכן אינו חשוב. מה שחשוב הוא שאנחנו מנסים לתקשר באמצעות שיחה. הם אינם בוחרים בנושא שיחה. הנושא בוחר אותם. כל מה שהם מצליחים לשלוף מזיכרונות, כל המילים שהם מרגישים שיש ביכולתם לסמוך עליהם כדי להרגיש בסדר. לכן, חשוב שנהיה נכונים להמון חזרות על אותם הדברים. בכל פעם שהם שואלים את השאלה, זוהי עבורם שאלה חדשה. עלינו להתנהג כאילו היא שאלה חדשה גם עבורנו. דבר זה בפני עצמו יקנה להם ביטחון.

איך לשאול שאלות?

שאלות הן בעייתיות. בדרך כלל עדיף לשאול שאלות סגורות מאשר פתוחות. על שאלות סגורות ניתן להשיב ב"כן" או "לא" או "אולי" או "אינני יודע" או "אני לא זוכרת". המפתח הוא לשאול שאלות שאנשים יכולים להשיב עליהן ב"כן" או "לא" ולהימנע משאלות העשויות להוביל ל"אני לא יודע" או "אני לא זוכרת". לא נשאל שאלות הדורשות מהם לשלוף מידע מן הזיכרון. לא נשאל שאלות בקשר לעבר (גם לא לדברים שקרו לפני חמש דקות).

שאלות שיש להימנע מהן כוללות שאלות כגון הם אכלו ארוחת צהריים, אם שיערם טופל או אם בגדיהם חדשים. הדרך הטובה ביותר היא לשאול אותם שאלות רק בקשר למה שקורה ברגע זה ולגבי הרגשתם ברגע זה.

כיצד אני יכול לעודד עשייה?

לעיתים קרובות הרעיון שמשהו יגרום להם הנאה, לא יזיז אנשים ממקומם. ואולם, אם נרמוז שהדבר יגרום הנאה לנו, הם עשויים להשתכנע לעשות זאת.

"אני מעוניין לעשות זאת. היית רוצה להצטרף?"      //       "אהנה מכך יותר אם תצטרף אלי"

"אני הולך לשם עכשיו. מה דעתך להצטרף אלי?"      //      "חבל שתחמיץ את זה. מותר לי להצטרף?"          

"מקלחת חמה היא אחד הדברים האהובים עלי. לא אכפת לי לחכות בשעה שאת נהנית משלך"

"כל כך נעים לעשות דברים יחד"

איך להגיד "לא"?

לפעמים עלינו לומר "לא" אבל יש מגוון דרכים לעשות זאת:

"הלוואי ויכולתי"     //    "הו, זה יכול היה להיות נחמד"      //       "לו רק יכולנו"              

"זה באמת נשמע תענוג"     //      "אינני יודע. אנסה לברר"   //      "אני חושב שהיום חם/קר מידי לכך"

איזה רעיון נהדר. אולי נוכל לתכנן משהו"      

מה אם יבקשו שניקח אותם הביתה?

בקשה כזו שוברת את הלב. התשובה היחידה היא להניח את זרועותינו סביבם ולומר "הלוואי ויכולתי" או משהו מעין זה, בנימת קול חמה ככל האפשר.

אחת הדרכים למנוע מאנשים לבקש מאיתנו לקחת אותם איתנו הביתה, היא להימנע מסימנים שאנחנו מתכוונים לעזוב. לדוגמא, לבישת מעיל או מנשיאת ארנק או תיק רומזת לכך שבכוונתנו לעזוב. לכן, לפני שאנו נכנסים למחלקה, כדי שנשאיר במכונית כל מה שאפשר והעיקר שיהיה מחוץ לטווח הראייה. בהתאם לנסיבות, אולי כדאי להימנע מלהזכיר את העובדה שבאנו במכונית.

איך לסיים ביקור?

גם סיום ביקור מהווה קושי. מדהים לגלות כמה אנשים הופכים פטפטניים בניסיון לדחות את עזיבתנו וכיצד הם מתעלמים באופן אלגנטי מן הרמזים שלנו בדבר הצורך לפרוש.

נזכיר להם כמה נהנו מהביקור. נאמר להם שבקרוב נבוא שוב. נשאל אותם אם מותר לנו לבוא שוב לביקור. נאמר:

"כל כך נהניתי"

הפגישה איתך היא החלק הטוב ביותר ביום שלי"

"אני לא חושב שצחקתי כל כך כל היום. תודה רבה לך"

"הייתי רוצה לבוא שוב בעוד יומיים. זה בסדר אם אבוא לבקר אותך שוב?"

כמה דברים שנוכל לעשות:

• נביא איתנו מוסיקה שהם אהבו בשעתו ואמצעי לנגן אותה. לא ננסה לגרום להם לזכור שהם אהבו אותה, בכך שנאמר שהבאנו מוסיקה שהייתה אהובה עליהם. פשוט נאמר שהבאנו להם מוסיקה להקשיב לה בשעה שאנחנו משוחחים ונשאל אם ברצונם להאזין לה. אם הם יצטרפו בשירה או יעירו כמה המוסיקה מוצאת חן בעיניהם, נאמר שאנחנו שמחים על כך, וכי גם אנחנו אוהבים אותה, וכמה קיווינו שהם יאהבו אותה גם כן. אחר כך נביא אותה איתנו גם בביקור הבא.
• נביא איתנו אלבום תצלומים מהתקופה שילדיו של האדם היו קטנים – שכולם נראים כפי שנראו אז, ונעבור איתו על התצלומים. לעיתים קרובות אנשים עם אלצהיימר מאמינים שהם חיים בעשור שונה. העבר הוא ההווה שלהם, והשנים שחלפו מאז ועד היום אינן זכורות להם, לפיכך הם יכולים לזהות אנשים רק באמצעות המראה שלהם מן התקופה ההיא. נוסיף כיתובים לאלבום. לא נתחיל משפטים עם "זוכרת ש…?" במקום זה, נתייחס למה שקורה בתצלום, או לתסרוקת, לבגדים. אם נוכל נכין מהאלבום העתק ונשאיר לו שיוכל לדפדף בו כשירצה.
• אם הם אהבו גינון או פרחים או רהיטים, נביא להם קטלוגים או כתבי עת בנושא.
• נביא משהו שניתן לדפדף בו, לאו דווקא לקרוא.
• נביא משהו שקשור לשטחי ההתעניינות שלהם אבל נתנהג כאילו שמדובר במשהו שמעניין אותנו.

נדאג להבהיר להם שגם הם מעניקים לנו משהו.

שמירה על כבודם העצמי – הקפדה שלא להעמידם במצב מביך – זהו עיקרו של הביקור שלנו.

ובנוסף, נוכל למצוא דרכים לגרום לאדם שאותו אנחנו מבקרים, לחוש שגם אנחנו מפיקים תועלת מן הביקור.

ננסה לומר דברים כגון:

"כל כך מרגיע לשבת ככה אתך."     //      " אינני יודע איך את עושה את זה, אבל אתה תמיד גורם לי לצחוק."

"לא צחקתי כך כל היום. תודה."      //      "אני נהנה כל-כך מחברתך."      //

"אתה תמיד שלו כל כך. אני מקווה שאוכל ללמוד ממך."       //      "החיוך שלך עושה לי את היום!"

הדברים נאספו מתוך הספר "לדבר עם חולי אלצהיימר"  קלאודיה ג'. שטראוס, (שמעוני הוצאה לאור בע"מ).

ניתן למצוא בספר תשובות רבות והרחבה בכל מה שמעניין אתכם בנושא זה, ועוד.

The post לדבר עם חולי אלצהיימר appeared first on אשכולות אורנים.