The post על זיקנה ,דמנציה ותעסוקה appeared first on אשכולות אורנים.

מתוך ההרצאה "ד"ר משעמם לי" שנתן גדי אצלנו באשכולות אורנים בתאריך 19.6.24.

אם יש לכם הורה מתבגר הגר בביתו או בבית אבות, אתם בוודאי מכירים את התלונות: "משעמם לי", "אין לי שום דבר לעשות", "אף אחד לא מגיע מספיק לבקר", "אני לבד בין 4 קירות"… אתם מזהים עצב, דכדוך ושקיעה…. לפעמים אנחנו, הצוות בבית האבות, שומעים את הדיירים מתלוננים בפני בני המשפחה שמשעמם להם, בדיוק כשסיימו פעילות בתעסוקה.

ואכן "משעמם לי" היא הדרך הראשונה לקבל קצת תשומת לב ובעיקר להביע דרכה תהליך של ירידה בערך העצמי, איבוד של הזהות העצמית – של מי אתה, מה היית ומה הסיפור שלך.

ואכן, שעמום בגיל השלישי מתאפיין בעייפות, חוסר אנרגיה ודכדוך. אזור לא נעים עד כדי אומללות.

הבשורות הפחות משמחות הן כמו תמיד, מבהיר לנו גדי, הן שהאחריות והבחירה בין שקיעה או צמיחה – נמצאת אצל האדם עצמו. ונדגיש – לא אצל הילדים שלו או בן הזוג שלו. אף אחד לא יכול לפתור עבורם או עבורכם את השעמום, ואתם בני המשפחה המתמודדים עם ההורה בנושא הזה, מנסים להכיל ולמלא לו את הזמן ושוברים את הראש איך לייצר עבורו הנאה – זו אינה אחריות שלכם. זוהי ההבנה הראשונה החשובה. זו אינה אחריות שלכם ואין ביכולתכם לפתור עבורם את הנושא הזה.

והבשורות הטובות?  יש מה לעשות. הנה כמה צעדים חשובים ועקביים שיעזרו לכם לעשות משהו אמיתי עבור עצמכם ועבור היקרים שלכם:

נתחיל בצעדים הראשונים והחשובים:

1. אמון בסיסי– צריך שיהיה לאדם אמון בסיסי בעולם: ידיעה שהעולם מסודר, מאורגן, שיטתי ויש בו כללים לאיך שהדברים עובדים ופועלים. לדעת שאם זה כך אז בוודאי יש פעולות וצעדים שאני יכול לעשות כדי להגיע לתוצאות.
2. ערך עצמי– צריך שתהיה תחושת ערך. שאני שווה. שישי לי משהו לספר על החיים שלי. כמו שגדי אומר: אין אחד שאין לו משהו מעניין לספר. כל אחד עבר משהו בחיים שלו. שמחה, עצב. כאב.
3. היכרות עצמית– להסתכל אחורה ולבדוק מה תמיד עניין אותי ולא הצלחתי לגעת בו כאשר הייתי עסוק בעבודה, בבית ובילדים. מה אהבתי ולא היה לי זמן… (אהבתי היסטוריה, אהבתי בעלי חיים, אהבתי וידעתי לבשל, אהבתי ליצור. במה? מה משך אותי? מה דיגדג לי? מה נגע בי?

אל תחפשו הנאה! חפשו מאמץ. תקומו ותשאלו מה החיים רוצים או צריכים ממני היום. כדי לא להרגיש שעמום צריך לעבוד בזה. צריך להתמיד ולהשקיע כדי לצמוח.

תחקרו. תבדקו. תלמדו. חזרו לדברים שמעניינים אתכם.

לדוגמא:

אל תשאלו "איזו הנאה הטלוויזיה יכולה לתת לי היום?". או הפייסבוק או הטיקטוק.

תשאלו "מה אני יכול לקחת היום מהטלוויזיה?"

היסטוריה? נשיונאל ג'אוגרפיק? טיולים בעולם? תרבויות? מתכונים חדשים ובישול? יצירה ועשה זאת בעצמך? תזכרו מה מעניין אתכם וממה אתם יכולים ללמוד עוד.

זה בשבילכם כבני גיל שלישי.

ואיך זה ביחס להוריכם שנמצאים בבית האבות או בבית ומפעילים אתכם רגשית?

1. אמון בסיסי – צרו שיטתיות. בואו בזמנים קבועים. תתקשרו בזמנים קבועים. אל תבריזו. בקשו מבני המשפחה שמגיעים – להגיע גם הם בזמן שהם מתחייבים לו. כך תהיה לקשיש שגרה של עוגנים שהוא יכול לחיות בתוכה.
2. ערך עצמי– תנו להם מבטים מתקפים. מבטים שאומרים דרך העיניים "כל הכבוד". מבטים שיודעים ומכירים בקושי שלהם. עיניים מעריכות כי הן יודעות את הקושי, האובדנים ואת הפחד שמתלווה לזיקנה. עיניים שמבינות את הבדידות. סיימו כל ביקור בלשקף להם ולספר כמה הביקור היה משמעותי עבורכם כי נחתם לידם, צחקתם כמו שלא צחקתם כל היום. סוף סוף ישבתם לכוס קפה בזכותם. כמה החיבוק שלהם נותן לכם כח ובאתם וקיבלתם כח מהם. תנו להם להרגיש משמעותיים, חשובים, כאלה שעוד יש להם מה לתרום לכם. בקשו עצה. תגידו תודה.
3. היכרות עצמית– צרו חיבור בין העבר שלהם להיום באמצעות שיחה. תשאלו שאלות מכוונות, תבקשו סיפורים מן העבר, תנו להם לספר כל הזמן מה הם היו, מה הם אהבו. תנו להם לחשוב ולבדוק מה הם אהבו ולא היה להם זמן כל השנים. מה עניין אותם. במה הם היו טובים. באמצעות השיחה תנו להם לספר על עצמם ועל עברם כמה שיותר. מצאתם תחום שהם מחוברים אליו? מצאו להם דרך להעמיק בו. הביאו להם ספרים, קטעי אודיו להשמעה וכדו' כדי שתוכלו לייצר עניין מתמשך

איך נתייחס אליהם?

1. ניגש בעדינות ובשלווה. תמיד באורך רוח. המון סבלנות. תגיעו מוכנים.
2. נמנע מיחס ילדי. מיחס מתנשא או דיבור מלמעלה. שימו לב!
3. אל תנסו לתקן אותם או את הסיפור שלהם. אם האמא אומרת שהיה משעמם, או מגעיל, או לא שווה כלום – תנו לזה מקום. אל תשללו את מה שהיא אומרת. זו זכותה.
4. נזרום עם השקר או ההגזמות. האמת לא חשובה. השיחה חשובה. אז מה אם אבא מספר שהוא היה העוזר של מלך מרוקו או הקים בארץ את הכביש לבדו. אל תגידו 'איזה שטויות'. תזרמו עם ההגזמות וההטיות ואפילו עם סילוף האמת. זה פשוט לא משנה.

איך נעזור להם?

1. כשאפשר, נשאל. אחרת נציע. "בואי נצא לסיבוב קטן באויר". בוא נפתור תשחץ יחד.
2. אל תרבו באפשרויות. עדיף להציע רק רעיון אחד וזהו. לתת עוגן ולא לבלבל אותם.
3. פנאי רציני – עדיף! כזה שדורש מאמץ וצריך לעבוד בו ולהתמיד. בוא נראה אותך עושה משהו רציני.
4. ונחבר את העבר להווה. אנחנו בעניין של למצוא חיבור עמוק. לקחת משהו מהעבר ולהביא אותו להווה.

ומה קורה כשההורה נמצא בשלבי מחלת הדמנציה?

על זה במפגש הבא שלנו בסדרת המפגשים לבני משפחה, שם נפגוש את חסן מנהל שירות ריפוי בעיסוק שיספר איך להפוך סיקור בבית אבות לאפקטיבי יותר, וגם על זיקנה, דמנציה, עוגנים קוגנטיביים ותעסוקה בבית אבות.

נתראה!

ד"ר גדי און הוא פסיכולוג חוקר של תופעת השעמום.
כותב ומרצה על התופעה במסגרות מוסדיות ופרטיות וחבר סגל באוניברסיטה הפתוחה.
ליצירת קשר: 0545463323

The post ד"ר, משעמם לי! appeared first on אשכולות אורנים.

אלה ליבריידר, אחראית תחום אשכולות. זה התפקיד היחיד שלה, במשרה מלאה שכל מטרתה היא לפתח ולהעמיק בבית שלנו את הצלחת גישת האשכולות, המבוססת על גישת ה-Greenhouse האמריקאית. אלה כבר ביקרה בשני בתי ״גרין האוס״ בארצות הברית, ובמקביל לעבודת השטח שלה, היא מפתחת מדדי איכות לבחינת נאמנות הבית למודל ולגישה. אלה, אקדמאית מצטיינת ויועצת אלופה, בונה הכשרות ומדריכה את הצוות תוך כדי שהיא מכירה את כל הדיירים שבחייהם היא נוגעת.

עדי דוד, מנהלת השירות הסוציאלי. מבחינתה, גישת ״אשכולות״ היא הבסיס לגישה לזקנים עוד לפני שהמציאו אותה. עדי רואה את האדם שמאחורי הזקן, את הקשיים של המשפחה ואת המטרה לשמה אנחנו קיימים: להיות בית לדיירים ולבני משפחותיהם שקרסו מעומס הטיפול בבית. והיא לא עושה את זה לבד, אלא ביחד עם העובדים הסוציאליים שלנו שמבחינתם אשכולות זה א'-ב'.

לקריאה נוספת על עדי דוד

 

ואיך אפשר בלי הנהלת סיעוד מחויבת באופן מלא לתהליך? ג'וני עבו, מנהל הסיעוד האלוף שלנו, שלומד את התחום כבר מעל 7 שנים, יחד עם שתי סגניותיו, אנה צירולניקוב ואלה רווה, מהווים יחד הנהלת סיעוד מדהימה ומסורה, שמובילה את השינוי המיוחל לצד עמידה בכל דרישות משרד הבריאות. זו הנהלת סיעוד שרואה מה הדיירים באמת צריכים, שוברת דפוסים ישנים (וקשה לשבור דפוסים ישנים בצוות ותיק!) ומאירה את עינינו למקומות שאפילו לא חלמנו עליהם.

 

לקריאה נוספת על ג'וני עבו

The post מובילי האשכולות appeared first on אשכולות אורנים.

היום אפשר לומר שהפיילוט הצליח – בין היתר בזכות המטפלים שנבחרו להשתתף בו: תמרה מאשכולות יסמין ועבד מאשכולות רוזמרין.

תמרה עלתה לארץ ממולדובה וילדיה ונכדיה עדיין שם. היא עובדת במחלקת יסמין מאז שנפתחה, ובסך הכל באשכולות אורנים כחמש שנים, אך יש לה ניסיון עשיר של מעל עשור בטיפול בקשישים. תמרה זריזה, חרוצה, מסודרת ומאורגנת. יש לה ראש גדול ולב ענק!

עבד הוא עובד זר פלסטינאי, נשוי ואבא לילדה בת שנה וחודש. הוא עבד בבית חולים בשכם במחלקות טיפול נמרץ ומיון, ולאחר מכן עבד בבית חולים פסיכיאטרי בחברון ובו היה אח אחראי על שלוש מחלקות: מחלקת ילדים, מחלקת נוער, מחלקה לזקנים.

לשני המטפלים הנפלאים הללו יש גם ניסיון עבודה בבתי אבות אחרים. גם אנחנו היינו פעם בית אבות אחר, אבל מהרגע שאימצנו את שיטת האשכולות שניהם מעידים כי הם מרגישים ערך רב יותר בעבודתם בזכות הערכים שהשיטה מביאה איתה: העצמת המטפלים והשטחת המעמדות. או כפי אחד מהם אמר: "הכבוד והאמון שאנחנו מקבלים מההנהלה, הדאגה המתמדת לצרכיו הייחודים של הדייר, ותחושת שותפות הגורל במשימה".

אנחנו גאים במטפלים האחראים שלנו, ובקרוב נרחיב את הפיילוט למחלקות נוספות.

The post פיילוט המטפל האחראי: הכירו את תמרה ואת עבד appeared first on אשכולות אורנים.

מה למדתי

אחרי שנים של ניסיון בעולם הזיקנה ובתי האבות, זו הייתה חוויה חדשה עבורי. אחרי שהייתה לי הזדמנות לחוות את יום הכניסה לבית האבות כבר מרגע העזיבה, בעצם נכנסתי לנעליים של בני המשפחה: עם תחושת ההקלה המעורבת בצער, רגשי האשמה לצד הידיעה שזה הצעד הנכון. ההתרגשות, הבלבול, אי הידיעה, עומס המידע (זו הסיבה שכל כך הרבה מידע מהיום הראשון לעיתים לא נקלט על ידי המשפחה).

אני חושבת שבעתיד אראה אחרת את המשפחות ביומן הראשון.

והדיירת החדשה? כבר התמקמה ומרגישה לגמרי בבית. עוד מעט בעלה יגיע לבקר.

The post מבעד לעיניו של בן משפחה ביום הכניסה לבית אבות appeared first on אשכולות אורנים.

יושבים איפה שרוצים

במחלקה המסורתית, על פי הגישה הקודמת, היו חדרי מגורים, חלל משותף – וזה הכל. בדרך כלל הדיירים נהגו לצאת מהחדרים שלהם אל החלל המשותף ושהו בו עד לשעות השינה שלהם (שנת צהריים או שנת לילה). בחלל הזה הם נהגו לאכול, לבצע את הפעילויות השונות ולארח את בני המשפחה שהגיעו לבקר אותם. לכל היותר אפשר היה לצאת מדי פעם לחצר.

ועכשיו –

לא עוד חלל אחד שבו נאספים כל הדיירים, אלא שלושה חללים שונים! דיירים יכולים לשבת בחדר האוכל אם הם רוצים, אבל גם להתבודד על ספה ולצפות בטלוויזיה. לשבת בנינוחות בכורסה ולארח את משפחתם. אפילו סתם לשבת מול החלון ולצפות בנוף המקסים שנשקף ממנו.

כלומר, המבנה הייחודי של שיטת האשכולות מאפשר לנו לגוון את שגרות היום של הדיירים. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לבקש מאיתנו לשבת באחת הפינות – ואנחנו נעזור להם בשמחה.

נפרדים מכיסא הגלגלים

יש משהו זר, מנוכר ומרחיק בכיסאות גלגלים. הם מהווים ביטוי מוחשי ובולט לקושי של האדם האהוב שיושב בהם. בזכות המבנה המיוחד של אשכולות אורנים, הכולל שלושה סלונים ופינות ישיבה, אפשר להרחיק את כיסאות הגלגלים משעות הפנאי ומביקורי המשפחה.

כך לדוגמה לפני כמה שבועות הגיע הנכד של מ' לבקר אותו. מ' ביקש לארח אותו באחת מפינות הישיבה, ושניהם ישבו יחד על אותה ספה ושיחקו יחד. היה בזה משהו מאוד מקרב ומאוד נעים. כל כך שונה מביקורים במחלקות המסורתיות. זה היה ביקור בגובה העיניים, ושמחנו שהתאפשר לנו להיות נוכחים ברגע הזה.

דוגמה אחרת היא א', דייר שביקש שיעזרו לו להתיישב על הספה. ואז הוא שכב עליה, פרש עיתון וקרא אותו כשהרגליים למעלה, ממש כמו שהיה רגיל לעשות בבית שלו. גם זו הייתה סיטואציה שלא היינו רגילים לראות במחלקות הקודמות, והיא ריגשה אותנו מאוד.

במילים אחרות, לצד הבנייה בשיטת האשכולות, ולצד ההכשרות שהצוותים עוברים כדי לזהות טוב יותר את הצרכים האישיים – נוצרות הזדמנויות להיפרד לזמן קצר מכיסאות הגלגלים. הם אמנם עדיין נדרשים כדי להתנייד ממקום למקום; אבל הדיירים יכולים לבלות את שעות הפנאי שלהם בפינות שונות ומגוונות, ולאו דווקא לשבת בהם.

The post באשכולות אורנים מארחים את הנכדים בגובה העיניים appeared first on אשכולות אורנים.

ראשונה הייתה נורית קפלן, מדריכת תעסוקה מזה 5 שנים:

"הדיירים הם האור שלי. גם אלו שלא משתתפים בפעילויות פוגשים אותי בחיוך, ובמיוחד כשהם עושים מאמץ ומצטרפים למפגש. האור שלהם מקרין אליי ואני מחזירה להם. כמו קרן שמש.

הנס: היה דייר אינדיבידואליסט, שלא תיקשר עם הסביבה. תמיד היה רק הוא עם עצמו. ויום אחד הוא ביקש דף צביעה ואז הוא הצטרף לקבוצה ונהיה פעיל. גם כשהוא כעס – בשבילי הוא היה נרגע. כשהוא היה בבית חולים הוא התקשר אליי ואמר שמתגעגע אלי. יש ניסים קטנים כל יום, אבל הוא ממש היה נס גדול."

נורית הפכה לדמות מאד משמעותית עבור הדייר הזה ועבור רבים אחרים.

ביום השני לפרויקט אירחנו את סימה, אמנית ועובדת תעסוקה אצלנו, שעובדת עם תשושי נפש כחמש שנים.

סימה, מה האור שלך בתפקיד?
"הדיירות והדיירים, המטפלות והמטפלים, הצוותים הרפואיים, העובדות והעובדים הסוציאליים, עובדות הניקיון ועובדי התחזוקה, מדריכות התעסוקה, המפעילות והמפעילים החיצוניים, המשרד על כל אנשיו, ההנהלה… כולם ביחד וכל אחד לחוד – כל אחד הוא אור קטן וכולם ביחד אור גדול. הלא 'באנו חושך לגרש', ולא רק בימים אלה של חנוכה".

והאם תוכלי לספר לנו על נס שקרה לך בנווה אורנים?
"הנס שקרה לי אישית הוא האהבה והקשר שיש לי למקום, שהעניק לי חופש פעולה בעבודה, עם המון כבוד והערכה, הבנה והכלה. מכל מקום ומכל ארץ, תמיד חוזרת אליכם באהבה, וכך יהיה".

ביום השלישי פגשנו את אילנית זינדני שנמצאת איתנו כבר 15 שנה.

אילנית, מה האור שלך בתפקידך בנווה אורנים?
אילנית: "האור שלי זה לדעת שכל יום מחדש שאני מגיעה לעבודה ורואה שהדיירים מחייכים וטוב ונעים להם החום, הביתיות, הצוות המסור במחלקה והחיוך של הדיירים שלי בכל בוקר.

והאם תוכלי לספר לנו על נס שקרה לך בנווה אורנים?
אילנית: "בכל יום שני, כשאנחנו מבשלים יחד במחלקה יש תחושה של נס: הריחות, הטעמים, תחושה של חזרה למקורות ולזיכרונות. אחת נזכרת בילדות ואחר נזכר בילדים שלו. זה לא רק שהדיירות והדיירים נהנים מחוגי הבישול והאפייה – המחלקה פשוט מתמלאת בריח של בית."

ביום הרביעי שאלנו את אלה עזריאלי, מדריכת תעסוקה אצלנו כבר 3.5 שנים:

 

אלה, מה האור שלך בנווה אורנים?

"את האור הרגשתי מהיום הראשון שנכנסתי לנווה אורנים: הדיירים והעבודה שלי שאני מאד אוהבת. טוב לי פה! אוהבת את השמחה והאור של הדיירים. אני מרגישה חלק מהם."

 

ועל איזה נס את יכולה לספר כאן?

"המנהל הישיר שלי, חסן. הוא ממש הנס של החיים שלי, שאני מאושרת כל יום בעבודה שלי. לא הכרתי בעבר כזה אושר וסיפוק בעבודה. אני מרגישה תורמת ומשמעותית, והכל בזכותו."

ביום החמישי לפרויקט היינו עם ד"ר אנה שורמן, שנמצאת איתנו כבר יותר מ-20 שנה.

 

אנה, מה האור שלך בתפקיד?

"האנשים. גם העובדים וגם הדיירים. החיוכים שאפשר לראות כבר בכניסה למחלקה. ה"שלום" וה"מה נשמע?" בכל פינה. האכפתיות שלהם, הרצון לעזור."

 

והאם תוכלי לספר לנו על נס שקרה לך בנווה אורנים?

"כל יום כשאני פוגשת דיירים תשושי נפש והם מקשיבים ומגיבים וצוחקים לבדיחות אני מקבלת כמו נס. בשנה הבאה אציין 25 שנים שאני בתעסוקה בנווה אורנים, ועדיין רוצה להמשיך להיות קרוב לנס. ועוד נס זה שיש עוד המון צעירים וצעירות שבאים לעבוד עם זקנים, והם חזקים וחכמים ועם המון אנרגיה. אני אוהבת אותם".

ביום השישי לפרויקט האור שלנו, אירחנו את לאדה – מדריכת תעסוקה שהתחילה אצלנו לפני כחודשיים והיא רק שנה בארץ. 

 

מה האור שלך בתפקיד?

"האור שלי בבית שלנו הוא קולקטיב של קולגות ודיירים. כבר מהיום הראשון אני רואה את החיוכים והתמיכה של כל מי שאני באה איתו במגע בנווה אורנים. אור הוא האמונה בי של גיטנה, מנהלת משאבי האנוש; של חסן, מנהל ריפוי בעיסוק, ושל ג'ניה, רכזת התרבות והתעסוקה.

זהו החסד האינסופי של מדריכות התעסוקה והמבט המתעניין של הדיירים. האור מאיר אותי מעצם הכניסה לשטח הבית, כי כל האנשים שפוגשים אותי בדרך למחלקה, בתגובה לבוקר טוב שלי, מגיבים בנפשם."

 

ואיזה נס קרה לך בנווה אורנים? 

"מהיום הראשון שלי בבית הזה הפסקתי לפחד לדבר עברית וזה ממש נס! וזה גם נס שאני יכול לקרוא לו 'נווה אורנים שלי'."

נר שביעי בפרויקט האור שלנו: אירנה, גם היא מדריכת תעסוקה אצלנו.

 

אירנה, מה האור שלך בנווה אורנים?

"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. אוהבת לדבר עם הדיירים שלי. אני רוצה שתהיה להם הרגשה טובה, ושהם ירגישו שמחה בלב ונפש. בשביל זה אני מכינה להם חומרים יפים ומצחיקים".

 

אירנה גם מציירת, ובעינינו כל ציור שלה הוא נס של יצירה. בקישור הזה אפשר לראות כמה מהציורים שלה. נכון שאלה יצירות אמנות אמיתיות?

נר שמיני של חנוכה, אנחנו חותמים את הפרויקט עם ג'ניה, רכזת תעסוקה ותרבות, שהיא מדריכת התעסוקה הבכירה שלנו.

 

ג'ניה, מה האור שלך בתפקיד?

"האור שלי בנווה אורנים, מעבר לסיפוק של העבודה עם הדיירים, זה האפשרות לעסוק בפיתוח של תחום התעסוקה ובעבודת החונכות עם המדריכות האחרות. בנוסף, האור הוא בלהכניס לנווה אורנים מפעילי חוגים שונים ומגוונים: מטפלים בבעלי חיים, ליצנים רפואיים, אמנים שונים. כל פעם להכניס תוכן חדש לחיי הדיירים."

 

ועל איזה נס שקרה לך תוכלי לספר לנו?

"הנס שלי הוא שלפני הרבה שנים סגרתי דלת פתוחה ורחבה בעולם של עיצוב אופנה ושרטוט, ונכנסתי דרך חלון קטן של עולם התעסוקה. אז עדיין לא ידעתי מה זה – ומאותו יום נפתח לי עולם חדש. עולם של זיקנה אחרת. היום אני מאוד אוהבת את הדיירים שלי, דואגת להם, ומנסה לאוורר להם את היום ולשמח אותם כל יום. העולם הזה מתרחב ומתרחב בכל יום, ואני שמחה להיות במקום הזה".

The post פרויקט האור של נווה אורנים – חנוכה 2022 appeared first on אשכולות אורנים.

• יש את אלו שמגיעים כל יום. הם יושבים בחוץ עם יקיריהם באופן קבוע. הם מחייכים אלינו, חיים את המקום, רואים הכל, נותנים יד כשהם יכולים והכל בשקט. בשקט שלהם.
• יש את המבקרים שהופכים את המקום בכל פעם שהם מגיעים. המון אמוציות. לפעמים צועקים ולפעמים מחבקים. כועסים אך מפנקים, בוכים אך נותנים המון אהבה. בקיצור – חם ומעניין מכל הכיוונים.
• יש את אלו שרק מתלוננים. זה טבעי. אנחנו מנסים להסביר לצוות "לא עליכם הם כועסים. הכעס שלהם לא קשור אליכם". זה לא פשוט, אבל זה ללא ספק חלק חשוב מהעבודה שלנו.
• יש את אלו שמגיעים פעם או פעמיים. הם תמיד מוקירי תודה. הם עסוקים מאוד ויודעים שלא יכלו לטפל בהורה בבית. הם משתדלים להעניק לצוות בכל הזדמנות ומקפידים להגיד תודה. כל תודה כזאת – נותנת לצוות כוח להמשיך לעשות עבודה טובה. אל תוותרו על תודה.

הכי חשוב: בקרו בבית האבות!

לא משנה מאיזה זן של מבקרים אתם. אנחנו אוהבים את כל המבקרים. זה חם, זה שמח, זה מאתגר וכאמור – זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. אבל יותר מהכול – זה באמת חשוב. משמעותי וחסר מאד לקשישים שגרים איתנו פה בבית.

אין דבר כזה "לבקר יותר מדי". בין אם בחול המועד סוכות, בחג אחר, בסוף השבוע או בסתם יום של חול: בואו. בקרו!

למידע נוסף:

איך מבקרים בבתי אבות קשיש עם דמנציה או אלצהיימר: מה אומרים, מה לא… ובעיקר איך מסיימים את הביקור.

ביקור משפחה בבית אבות: איך יוצרים ביקור משמעותי אצל תשוש נפש

והנה כמה טיפים נוספים מדף הפייסבוק שלנו

בתמונה הראשית של הפוסט: המשפחה המקסימה של יחיאל.

The post ארבעה מיני מבקרים בבתי אבות appeared first on אשכולות אורנים.

הנכדים הגיעו מוכנים עם מסיכות (והורידו לצורך הצילום בלבד), עברו באהבה בדיקת אנטיגן בכניסה לנווה אורנים וישבו עם סבתא לאכול צהרים (היום הייתה מוסקה מעלפפפפת). ינאי המקסים מיד הזמין גם את מלכה, חברה של דליה שמתגוררת גם היא בבית, להצטרף לתמונה (איזו רגישות של ילד. וואו).

זהו. דוגמא ומופת.

הביאו את הנכדים לבקר את סבתא וסבא!

ילדים תמיד מעלים חיוך, גם אצל הקשישים הקשוחים ביותר. אנחנו מזמינים אתכם לקחת את הילדים ולבקר את הסבתא והסבא שלהם. הנה כמה טיפים שיעזרו לכולכם ליהנות מן הביקור באופן מיטבי:

• עדכנו את המחלקה שאתם מגיעים, ובקשו להיפגש בחצר/גינה/מרפסת.
• ספרו לילדים שהיום הם הולכים לעשות משהו ממש חשוב: לשמח אדם זקן. בקשו מהם שיכינו ברכה יפה וצבעונית שתוכלו להשאיר למזכרת מהביקור.
• קטפו פרח בדרך, או הכינו פרח מקיפולי נייר (יופי של פעילות בחופש).
• הביאו אתכם משהו קטן כדי שסבא/סבתא יוכלו לתת לילדים בעת הביקור.
• בדרך לביקור – הראו להם כמה אתם מתרגשים לקראת המפגש וכמה אתם גאים בהם על כך שהם מגיעים לבקר.
• אל תשכחו לצלם ולהנציח את הרגע!

באתם עם הנכדים לבקר את סבתא או סבא? שילחו לנו תמונה או שתפו בדף הפייסבוק שלנו, כדי שגם אנחנו נהנה מהביקור שלכם!

לקריאה נוספת: ביקור משפחה משמעותי אצל תשוש נפש

The post כשהנכדים באים לבקר appeared first on אשכולות אורנים.

בנווה אורנים, יום המטפל בזקן 2022 צוין תחת הכותרת "מאסטרים בטיפול"

הנה כמה תמונות מחגיגות יום המטפל בזקן 2022 בנווה אורנים. ויש עוד באלבום המלא בדף הפייסבוק שלנו.

צוות ההנהלה הגיע עם הזריחה לקשט את שער הכניסה בבלונים, בברכות ובתודות שנכתבו על ידי הדיירים, המשפחות והצוות. אחר כך קיבלנו את המטפלות והמטפלים במחיאות כפיים.

הייתה גם עמדת שייקים בריאים:

וערכנו סעודה חגיגית, כמובן…

וכל מטפלת ומטפל קיבלו שי צנוע: בקבוק עם הקדשה אישית ממנהלת הבית בשפה שמובנת להם: עברית, רוסית, אנגלית, ערבית, ואפילו גיאורגית. ?

אנחנו רואים את העבודה הקשה של המטפלות והמטפלים כל השנה. יום המטפל בזקן הוא הזדמנות עבורנו לומר שאנחנו מוקירים את ההשקעה והנתינה. תודה. ?

קליק לאלבום המלא עם עוד תמונות מיום המטפל בזקן – בדף הפייסבוק של נווה אורנים

ובשנה שעברה יום המטפל בזקן 2021 היה מצומצם יותר בגלל הקורונה, אך עדיין חגיגי ושמח.

The post יום המטפל בזקן 2022 בסימן "מאסטרים בטיפול" appeared first on אשכולות אורנים.