פיזיותרפיה בבית אבות: ראיה גריאטרית של פיזיותרפיסט

מאת שאדי נמוז, מהל שירות פיזיותרפיה בבית אבות נווה אורנים, גדרה

פיזיותרפיה היא חלק משמעותי וחשוב במעטפת הטיפולית שניתנת לדייר בבית האבות. בגיל השלישי, הפיזיותרפיה שונה מאוד מזו של צעירים. יש לה נגיעה לשורה ארוכה של תחומים הקשורים בין היתר לנוחות, לבטיחות, לבריאות ולאיכות החיים.

הצצה אל עבודתו של הפיזיותרפיסט בבית האבות

כאשר מגיע דייר חדש אל נווה אורנים, אני פוגש אותו לבדיקה ראשונית. בהתאם לבדיקה ולמצבו התפקודי הקודם, אני מגדיר את מטרת הטיפול בו. לאחר מכן, אני קובע את התוכנית להשגת המטרה, התדירות והאמצעים להשגתה.

לדוגמה:

טיפול פרטני: טיפול אחד על אחד במכון פיזיותרפיה, בחדר הדייר או אפילו בגינה של בית האבות. העיקר לעבוד לפי תוכנית הטיפול שנקבעה בקבלה תוך תקווה להשיג את מטרת הטיפול שהפיזיותרפיסט הגדיר.

טיפול קבוצתי: טיפול במעגל משותף של דיירים, הכולל הפעלה באמצעות כדור או הליכה קבוצתית מחוץ למוסד.

סוג טיפול נוסף קשור בהדרכת המטופל על סדרת תרגילים שיבצע באופן עצמאי או בליווי וסיוע של מטפל.

שאדי נמוז

שימור או שיקום

ברוב המקרים הטיפול הניתן הוא שמרני. פיזיותרפיה בבית אבות אמורה למצות את היכולת התפקודית של הדייר; ולא לאתגר או להביא אותו לקצה גבול היכולת, כפי שיכול להיות בגילאים צעירים. גישה זו מותאמת לראיה גריאטרית מקצועית. אם נקבע שלדייר סיעודי אין פוטנציאל שיפור במצב התפקודי, המטרה תהיה לשמור על טווחים וכוח שרירים קיימים לצורך מתן טיפול סיעודי.

לחלופין, כאשר נזהה שלדייר יש פוטנציאל להשתקם, נגדיר לו מטרה טיפולית שיקומית. גם אם תדירות הטיפולים נדמית מועטה, הפיזיותרפיה עובדת ומוכיחה את עצמה. זה היה למשל המקרה עבור דייר סיעודי שהגיע אל נווה אורנים: בעת הקבלה הוא היה מסוגל ללכת מרחק של 3 מטרים באמצעות הליכון גלגלים בתמיכה דו צדדית של שני מטפלים. לאחר חודש וחצי, אותו דייר הצליח ללכת באמצעות הליכון גלגלים מרחק של 12 מטרים בעזרה חד צדדית של מטפל. השיפור: גם במרחק ההליכה וגם במידת העזרה הנדרשת.

ולפעמים יש דיירים שמשפרים את מצבם התפקודי באופן משמעותי בהרבה. עבורי, הפיזיותרפיסט, זו באמת חגיגה מקצועית. איזה אושר זה לראות דייר שהגיע במקור למחלקה סיעודית – ועובר למחלקת תשושים-עצמאיים!

ככלל, אנו הפזיותרפיסטים פועלים על פי נהלי רוחב של משרד הבריאות הכוללים גם תקני שעות בהתאם לסוגי המחלקות. לדוגמה: במחלקה סיעודית של 36 דיירים יינתנו סה"כ 20 שעות שבועיות (כחצי שעה בממוצע לדייר). במחלקת תשושי נפש, יינתנו 10 שעות שבועיות למחלקה של 30 דיירים. יחד עם זאת, דייר יכול לקבל טיפול פיזיותרפיה בתדירות של 4 או 5 פעמים בשבוע לתקופה מוגבלת בזמן; ובמקביל יתכן שדייר לא יקבל טיפול פיזיותרפי בכלל עקב סירוב או חוסר יכולת לשתף פעולה.

פיזיותרפיה בבית אבות היא הרבה יותר מטיפולים

מעבר לטיפולים הניתנים בבית האבות, אני כפיזיותרפיסט דואג להיבטים של נוחות, בטיחות ואיכות חיים:

  • התאמת כיסא גלגלים: קיים מבחר של כיסאות גלגלים הנבדלים ברוחב ועומק. בנוסף ישנן כריות ישיבה בצורות שונות העשויות מחומרים שונים. כמו כן חשוב לעקוב אחר מצב כריות הישיבה ולהחליפן בתדירות נכונה כדי למנוע היווצרות פצעי לחץ.
  • התאמת אביזרי ניידות: אם דייר זקוק לאביזר ניידות יש להתאימו באופן אישי על פי הפרמטרים הגופניים והצרכים שלו. המטרה היא לשפור את יכולת הניידות והתנועה ולאפשר תפקוד עצמאי של הדייר.
  • קביעת דרך הטיפול האישי בדייר: יחד עם האחות אחראית המחלקה, נקבע האם הטיפול ייעשה על ידי מטפל יחיד או בזוג; באמצעות מנוף הרמה או מנוף העמדה וכן הלאה. חשיבה זו רבת ערך הן לבטיחותו של הדייר והן לבטיחותם של המטפלים.
  • תוכניות הולכות יזומות במחלקה: הפיזיותרפיסט מנחה את הצוות הסיעודי להוליך את הדיירים בהתאם לתוכנית שבועית שהוא בונה. בתוכנית רשום שם הדייר, סוג של אביזר עזר לתרגול הליכה ומידת העזרה שהדייר זקוק לה. הולכות מתבצעות פעמיים ביום, בכל בוקר וערב ובכל יום בשבוע. סה"כ 14 פעמים בשבוע! מכאן ברורה חשיבות שיתוף הפעולה בין הפיזיותרפיסט לצוות, שכן בסופו של דבר זה משרת את הדייר.

דוגמאות

לדוגמה, דייר במחלקה סיעודית המרותק לכיסא גלגלים שאינו יכול לעמוד ולשאת משקל על הרגליים. מה הדרך הבטיחותית והאופטימלית להעברתו מהמיטה לכיסא גלגלים?

התשובה: העברה מכשורית על יד מנוף העמדה או מנוף הרמה. מדוע? אם לא יהיה שימוש במנוף אז המטפלים יצטרכו להרים את כל משקל הדייר על גבם תוך כדי סיבוב הגב. פעולה זו עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך למטפלים, ובנוסף לגרום לקרעי עור של הדייר וסימנים על גופו. אבל למנוף העמדה יש חגורה מרופדת המונחת מתחת לבית השחי. המנוף מעמיד את הדייר בצורה ידידותית שאין בה סיכון לעור הדייר (מספר פעמים ביום).

דוגמה נוספת: דייר מרותק לכיסא גלגלים, אך  מסוגל לעמוד וללכת כמה צעדים באמצעות הליכון גלגלים ובעזרה של מטפל. איך להעביר אותו למיטה?

כאן התשובה קשורה למיצוי יכולת הדייר: העברה על ידי מטפל אחד והליכון. ניתן לדייר הזדמנות לעמוד מול הליכון ולעשות שני צעדים בתנועת סיבוב לכיוון המיטה ולהתיישב בבטחה. המטפל יעזור לדייר לצורך ביצוע הפעולה. כך נשמרות בטיחות הדייר והמטפל ומתאפשר תירגול מעברים ומיצוי היכולת התפקודית של הדייר.

לסיכום: כפיזיותרפיסט, הכרחי מאוד שאהיה הרבה בשטח, אתצפת ואסייע למטפלים על מנת להיות ער תמיד למצבם המשתנה של הדיירים.

עוד בתחום אחריותו של פיזיותרפיסט בבית אבות

ככל אחד ואחת מאנשי הצוות בנווה אורנים, אני מאמין שלכל אדם מגיע להזדקן בכבוד ולזכות לחיים טובים ומהנים בגיל השלישי. כפיזיותרפיסט, יש לי אפשרות לתרום להשגת מטרה זו:

  • טיפול בבצקות על ידי התאמת אביזרים נוחים לדייר לצורך הרמת הרגליים בזמן שכיבה במיטה.
  • טיפולי פיזיותרפיה לשיכוך כאבים על ידי מכשירים או תנועתיות למפרקים.
  • טיפול בפצעי לחץ: התאמת ציוד ישיבה ושינה, בניית תוכנית, מעקב אחרי יישום התוכנית מצד הצוות הסיעודי.
  • התאמת אביזרי ישיבה ושינה נוחים ומתאימים לצרכי הדייר הרפואיים והתפקודיים ומעקב אחרי מצבם.
  • שמירה על כבוד האדם באמצעות מיצוי פתרונות והימנעות משימוש בהגבלות פיזיות.
  • מניעת נפילות על ידי זיהוי דיירים בסיכון גבוה לנפילות וביצוע התאמות נדרשות. למשל, סידור דיירים אלה במקום אחד, הפקדת מטפל להשגחה וקביעת סדר הוצאה והשבה לחדרים.
  • הסברה לצוות הסיעודי, הדרכה, בניית תוכניות ברות השגה, מעקב וסיוע ביישום.
  • שיחות אישיות עם צוותים שלא עובדים לפי ההנחיות, לרבות תיעוד, לצורך שיפור הטיפול.
  • הנגשה תרבותית, כמו בניית טפסי הדרכות בשפות שונות ושימוש בתמונות להמחשה.

טובת הדייר תמיד במקום ראשון, גם אם הדרך היא קשה ויש הטוענים שבלתי אפשרית. אני מאמין בהליכה עם ראייה המקצועית הנתמכת על ידי נהלי משרד הבריאות, ובמעורבות מלאה בשגרה היומיומית להשגת טובת הדייר.

Leave a Comment