טיפול בבית אבות: בלי המשפחה אי אפשר

טיפול בבית אבות בלי המשפחה אי אפשר

הרבה סטריאוטיפים יש על טיפול בבית אבות. לא פחות מזה, סטריאוטיפים על ילדים שמשכנים את הוריהם בבתי אבות. הרי כל אחד מאיתנו שמע כמה פעמים את הביטוי המפוקפק: "לזרוק לבית אבות", נכון?

אבל בואו נסתכל לעובדות בעיניים: הצורך בבתי האבות הולך וגובר בשל תוחלת החיים הגבוהה לצד ריבוי המחלות בגיל זה. אנו רואים את זה לדוגמא בטיפול בחולי דמנציה ואלצהיימר. חסרות מיטות לתשושי נפש והביקוש למחלקות אלו עולה.

כאשר הטיפול בבית הופך להיות קשה מנשוא – כלומר כאשר מופיעות התנהגויות אגרסיביות ומאתגרות, כאשר לא מצליחים לאזן את המצב הבריאותי והנפשי, כשאין שיתוף פעולה בטיפול וכשהטיפול קשה מבחינה פיזית – אז משפחות נעזרות במסגרות של בתי אבות; אבל הם בוודאי לא "זורקים לבית אבות" את ההורים או את סבא וסבתא.

גם במהלך טיפול בבית אבות, המשפחות הן צלע משמעותית וחשובה במודל טיפולי משולש שצלעותיו האחרות הן הדייר והצוות.

למשפחה יש תרומה ניכרת לטיפול בבית אבות במספר היבטים:

1. ידע ביוגרפי. למשפחה יש ידע על עברו של הדייר, על מנהגיו ותחביביו, מה חשוב לו ומה משמעותי בשבילו. הידע הזה עשוי לזרוע נקודות של אור בטיפול ובחיי הדייר בבית אבות. חשוב שהסיפור האישי של הדייר יסופר, ובעיקר חשוב שיגיע לאלה שבאים איתו במגע באופן יומיומי: המטפלים. אין ספק שהיכרות עם הסיפור האישי יוצרת קירבה ומעודדת חמלה בטיפול.

2. תמיכה. משפחה היא מקור לתמיכה בדייר. לא פעם שיחה עם בן משפחה יכולה להחליף תרופת הרגעה או תרופה נגד דכאון. בני ובנות המשפחה עשויים לסייע לנו בהבנה וניהול של הסיטואציה.

3. נקודת המבט של המשפחה. למשפחה יש פרספקטיבה ייחודית השונה מעיני הצוות. כפי שמשוב חיובי הינו בסיס פורה ללמידה מהצלחות – כך תלונות של משפחות גם הן מקור ללמידה והפקת לקחים. אנחנו לא נעלבים או חוששים מביקורת המופנית אלינו מן המשפחות, אלא רואים בה בסיס חשוב מאוד לשיפור הטיפול בדיירים.

4. מוטיבציה לצוות. טיפול בבית אבות הוא עבודה קשה ושוחקת עבור צוות המטפלים. אין כמו תודה והערכה מבני משפחה של דייר כדי להעלות את מורל המטפלים ולהעניק להם כוח להמשיך.

טיפול בבית אבות בלי המשפחה אי אפשר
הדיירת אליס אייזנקוט, בתה תמי והמטפל דימה בובנצ'יקוב

איך אנו מעודדים את המשפחות להיות צלע חשובה במשולש הטיפול בבית האבות?

אנחנו מעודדים שקיפות ומציפים התנגדויות

כמנהלת בבית אבות חשוב לי לשתף ולשקף למשפחות את כל מה שקורה בבית ולא רק סיטואציות יפות שמצטלמות טוב. בחיים כמו בחיים הכל יכול לקרות, גם דברים טובים וגם דברים רעים; אנחנו צריכים להתמודד עם שלל האירועים ביחד.

גם במקרים של חשד להתנהגות לא נאותה כלפי דייר מצד דייר אחר או מצד איש צוות, או אם קורות תקלות במתן שירות כלשהו – אנחנו מקפידים לעדכן את כל המשפחות של כל דיירי הבית ולא רק את המשפחה הספציפית של הדייר שהיה מעורב בסיטואציה (כמובן, תוך שמירה על פרטיות של כל דייר ודייר). אלו הם יסודות בבניית האמון בינינו לבין המשפחות.

אנו נעזרים במשפחה במצבי משבר עם הדייר

מבחינתי, פניה אל המשפחות להתייעצות ועזרה היא לא חולשה כי אם מקצועיות. הצוות שלנו אמנם מכיר את הדיירים היטב, אבל תמיד נוכל להיעזר בדעה ובעצה מפי אלה שהכירו אותם כל חייהם.

אנו מעודדים את המשפחות להגיע ולחבק את המטפלים

כבר בשיחת ההיכרות הראשונה חשוב לנו להאיר את עיני המשפחה לחשיבותה של מילת תודה לצוות המטפל. במפגשי ונטילציה מפתיעים שערכנו עם המטפלים למדנו שחוסר הערכה של המשפחות קשה לצוות הרבה יותר מהטיפול הפיזי השוחק. כלומר, כשמשפחה נכנסת למחלקה ולא אומרת שלום, יוצאת מהמחלקה מבלי לומר תודה או מעירה הערות מבלי להראות הערכה על הטיפול – זה מה ששובר את המטפלים.

ברוכים הבאים לנווה אורנים

טיפול בבית אבות יכול להיות טוב יותר בזכות המשפחות

נכון שיש סטריאוטיפים על בתי אבות, אבל מן הביטוי "לזרוק לבית אבות" עלולה להשתמע הסרת אחריות לכאורה מצידה של המשפחה. ההיפך הוא הנכון: אמנם אבא, אמא, סבא או סבתא, כבר לא גרים בבית והטיפול בהם עובר לידיהם של מטפלים מקצועיים; אך עדיין נדרש סיוע משמעותי מצד המשפחה. הן עבור הצוות המטפל בדיירים והן עבור הדיירים עצמם.

לכן בפעם הבאה בה תגיעו לבקר בבית האבות נווה אורנים, אל תוותרו על סמול טוק קצר עם המטפלים. ספרו קצת יותר על בן או בת המשפחה שגרים אצלנו. ככל שנכיר טוב יותר את הסיפור האישי של כל דייר, כך התחושה שלנו, ושלהם, תשתפר לאין ערוך.

 

Leave a Comment